חרונולוגיה חסרת חשיבות

לפני מספר חודשים זו ש... העירה לפינחסה שהכל אצלו נובע מקינאה. היא עשתה זאת אצל מוזטל בתגובות. פינחסה עלץ מאוד. לא כל שכן שאושיה כמוה מתייחסת אליו, אלא גם מעידה על בקיאות בכתביו והתפתחויותיו. אכן, צדקה זו ש... הכל פה נובע מקינאה.

ונודה על האמת, יש הרבה מה לקנא בזו ש.... ולא, לא רק במספר מנוייה, גם סגנונה השוטף ראוי לקינאה כמו גם יכולותיה הויזואליות המרשימות המובילות לרווחים נאים, בטוחני.

כותב שורות אלה, שלא כותב למטרות רווח, יכול רק לקנא בשני אלה.

אולם, לא על אושיה כזו ש... ארצה לדבר הפעם.

לפני עידן ועידנים צצה בחיי הבלוג של פינחסה ייצור בשם פיקציה אמיתית, בבליץ מרשים של תגובות היא הגיבה למספר רב של פוסטים, שמה את פינחסה במועדפים אצלה, והחלה את דרכה בבלוגוספירה. המחמאה העצומה שפינחסה קיבל הרשימה אותו, וכך הפיקציה נוספה לרשימת הקבועים. מאז, חמש פעמים ביום היא פרסמה פוסט חדש, אולם מהר מאוד נמחק שמו של פינחסה מהמועדפים עליה. צעד זה כה העליב את פינחסה שגם הוא מיעט לקרוא את הפוסטים שלה. כשכותב שורות אלה קרא אותם הוא השתומם על הבנאליות שבכתיבה שם וגם על השמרנות שביצבצה מבין שורות הפוסטים.

אולם כיון שכותב שורות אלה לא נוהג למחוק אנשים מרשימת הקבועים שלו (הסיבה אגב ברורה, רוב הקבועים שלי מוחקים את עצמם: אצילה סגרה, שימייל הפסיקה לכתוב, לפרלי טוב מכדי לכתוב, הר לא יכולה לכתוב, ג'ני מדהה את עצמה וזוכה לתשואות, קלמן מתהפך באוטו ובשלל חיות ונעלם, הדואגת שלי כמעט ולא כותבת, הפרשנית הפוליטית נעלמה בנבכי בית הנבחרים הבריטי, לפעמים אלקסיס מגיחה להפיח חום בליבי.) מדי פעם המשכתי לקרוא אצל הפיקציה. ראיתי שהיא צוברת תאוצה וקהל קוראים עצום, והשתוממתי. הרי זה כה משעמם. זה בנאלי. זה יומיומי. אמנם נכון, היה לה כשרון לכתוב גם על חצי נשימה שלקחה במקום הלא נכון, אבל הבנאליות זעקה לשמיים. ולשמיים הגיעה רשימת המעריצים. אפילו מריבה היא המציאה, אולם לא ברור שהייתה. כש"א המשיך להגיב שם מדי פעם, לעיתים רחוקות כל כך. רוב הזמן לא היה לי מה להגיד או שלא רציתי לעורר מהומה. ואז היא סגרה.

ובמקומה הפציעה מישהי אחרת. שכותבת על אותו דבר, על החיים היומיומיים בצורה משעממת ובנאלית הרבה יותר. האמת, בצורה קצת עילגת. כן, כל דור נחות יותר מקודמו. אולם גם בת העמק כותבת כמות כה מרשימה שקהל מעריציה מתגבר. אמנם היא כותבת בשגיאות דקדוק קלות (עתיד גוף ראשון נכתב בא' בעברית ולא בי') וגם שם הבנאליות חוגגת. והמעריצים, אפילו מבקרת טלוויזיה שמבקרת את הבנאליות שבטלוויזיה נופלת שדודה בידי בנאליות בלוגית שכזו (כן בגללך פוסט זה בא לעולם). אני רק שואל, הכיצד?

נכון, הבנאליות תמיד חגגה לה, אך אני לא מצליח להבין איך היא זוכה לקהל מעריצים וקוראים רב כל כך. האמת, גלוריה נולדה בעקבות בלוג בנאלי שכזה. ניבה, המגיבה הראשונה שלי, חיה את חייה המשמימים ומדווחת עליהם בשיממון דומה. אבל היא לא זוכה לקהל מעריצים כה גדול, בניגוד לבת העמק. ואני לא מבין, למה? ממתי השעמום והבנאליות היו מקדמי מכירה כה טובים? האם כתיבה אובססיבית על כלום ועל חצי כלום יכולה להוביל לפופולריות גואה כל כך?

לפני שבוע התוודיתי בפני חברי על כתיבת הבלוגים שלי, הוא השתומם. הרי כולם כותבים שם כל כך משעמם. הייתי חייב להסכים איתו. גם אני כותב כל כך משעמם. כבר חודשים שלא כתבתי כאן דבר מעניין. לרוב אני משעמם את עצמי. וסיכום של חיי באופן מתומצת מופיע בדיוק מרשים בכרונולוג שלי, אז בעצם אני מספר על חיי האישיים והמשעממים בדיוק כפייתי הרבה יותר מאותן כותבות.

אז מה המסקנה? מה בעצם אתה רוצה להגיד? אני שומע קולות מהאופוזיציה (טווח תשומת הלב של אנשים פה כה קצר שאני בטוח שאיש מהם לא הגיע עד לכאן) האם אעשה כמנהג הפופולריים ואכתוב על חיי המשעממים בדקדקנות כפייתית, כשכל חצי לא-מחשבה דלוחה שלא עולה במוחי תזכה לפרסום כפוסט? קשה לי לקרוא למה שמתפרסם בבלוגים אלה מחשבות. אולי בכלל אעשה את הדבר הפופולרי ואסגור. אולם לא, לא אעשה זאת.

אמשיך לכתוב דברים לא אישיים, פסיאודו אישיים, כאלה שחושפים ולא חושפים, מגלים ולא מגלים, אישיים ולא אישיים, כאלה ולא כאלה.

אולי בכלל אעשה את הדבר הפופולרי האמיתי ואכתוב בלוג זימה. זה מאמץ מאוד. טוב, אז נוותר על זה. אולי נתיר לגלוריה לכתוב פוסט זימה אחד. מותר לה.

ומה הלאה? בדיוק מה שהיה קודם. בלי שום שינוי. כן, נרבה את השעמום. כמו שכל השאר עושים כאן. לפחות אני לא מציק לאף אחד.

אה כן, והצלחתי בכל זאת להמליץ לחברי על בלוג אחד ששווה קריאה. ליאופרד.

 לא צריך את המלצתי, אבל בכל זאת. לא הכל רע כאן. רק הרוב. משעמם.

אגב, קלמן (שחזר ווהו!) אמר את כל מה שצריך היה לומר על סבסטיאן ומוזטל, ולכן אין כאן התייחסות לצמד חמד זה.

אשר לכותב שורות אלה? יתבוסס כאן במדמנת הרפש שכש"א יצר. בלי עניין אמיתי לענות בו. ויתקרב לציון השנה.

במחשבה מאוחרת יותר, הבנאליה נראית לי נוראית כל כך, שנראה לי בנאלי אפילו להתלונן עליה. אולם חמור מכך, נראה לי פאתטי להתלונן על זה. הרי מה יגידו כולם? קינאה! חוסר הכישרון שלו גרם לו לחולניות שכזו שהוא יוצא נגד מוכשרות יותר ממנו. הוא ייעשה הכל בשביל כותרת. אבל קודם כל מותר לי. דבר שני, אז אני פאתטי. בסדר. נהנינו. דבר שלישי, אמרו את זה קודם. לא לחינם פתחתי עם זו ש.... וכן, זה פשוט חבל. כי אמרו שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי. ועכשיו? רק חול וחול.

וכך החלטתי לא לשים כאן קישורים מעבר לאנשים המוצלחים. הקבועים שנעלמו מופיעים ברשימת הקבועים שלי. ואחר הצהריים אעדכן קצת את הבלוג. כי אין לי כוח באמת למה שהולך פה ולריב על זה.