מה נזכור מסופרבול 46?
שאלה טובה. אולי נזכור שהג'יאנטס נצחו. סביר להניח שנזכור זאת. גם נזכור שברדשו היה צריך לעצור ולא להבקיע את הטאצ'דאון האחרון.
מעבר לזה? לא ברור.
שתי הקבוצות לא הבריקו. שתיהן שיחקו את משחקן הרגיל. אף אחת מהן לא התעלתה. כיוון שהג'יאנטס קבוצה יותר טובה, הם ניצחו. הגיוני. מספק? ודאי שלא.
משחקי הגמרים, אולי כמעט כבדרך כלל, היו טובים יותר, איכותיים ומעניינים יותר.
אבל, בניו אינגלנד אפשר לתלות את האשם באדם אחד - במאמן. ניו אינגלנד לא הגיעה עם תכנית משחק שתשבש את משחקה של הג'יאנטס, ואם כן, לא ראו אותה. הפאטס הגיעו לעוד משחק, לא לסופרבול. אף אחד בפאטס לא הצטיין, לאף שחקן לא נרשמה הופעה חיובית או יוצאת דופן. בריידי לא היה גרוע מתמיד. גם לא טוב מתמיד. וולקר עשה את מה שהוא תמיד עושה. בהגנה אף אחד לא הצטיין. במערך המיוחד, כלום. ואם אף אחד מהשחקנים לא מראה שום דבר מעבר לרגיל, הווה אומר המאמן כבוי.
כן, אולי השפה כאן לא נכונה, אבל לדעתי ביליצ'ק כרגע בניו אינגלנד דומה למייק שנאהן בדנבר אחרי שתי האליפויות של אלווי. כמו אנדי ריד בפילדלפיה, מהעונה השניה שלו פחות או יותר. לטעמי, ביליצ'ק גמור. כלומר, הוא נתן את כל מה שיש לו לתת. וזה הרבה מאוד. נכון, עונה שנגמרת באליפות ה-A לא יכולה להיחשב כישלון. אלא אם כן אתה בניו אינגלנד. והכישלון, לטעמי, רשום כולו על שם המאמן.
ועוד הגיג אחרון על פוטבול, מעכשיו ועד ספטמבר: הגיע הזמן שליגת ה-A תחזור לעצמה ולשורשים שלה. כבר שנים רבות שה-N שולט. הסיינטס, הפאקרס, הג'יאנטס ושוב הג'יאנטס. הקבוצה היחידה שהצליחה מה-A, הסטילרס, צריכים להזכיר לכולם מה ה-A צריך לעשות. לחזור לשורשים שלו. ה-A לא יעשה את מה שה-N עושה טוב יותר מה-N. כלומר, התקפה לא יכולה לנצח לקבוצות מה-A את המשחק הגדול. הגיעה הזמן לחזור לשורשים ולבסיס, הגנה קוראים לזה. אם ה-A חפץ חיים, מוטב שיחזור לשחק הגנה. מוטב שייזכרו בפיטסבורג, שיבינו שאולי הרייבנס גמורים, אבל השיטה שלהם היא זאת שתנצח משחקים. תקראו לי שמרן (לפחות מבחינת פוטבול זה נכון) אבל המהפכה הבאה - אחרי מהפכת הטייט אנד וההתקפות משולחות הרסן - חייבת להגיע מההגנה. וה-A היא הליגה שצריכה להנהיג אותה.
ועכשיו דממה, לגבי פוטבול, עד ספטמבר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
