חרונולוגיה חסרת חשיבות

דרעק. או בעברית, מאוד לא מעניין.
אבל הניצחון של סיאטל הוא חדשות טובות מאוד לכל חובבי הפוטבול באשר הם.
קודם כל, פייטון מאנינג הפסיד. אבל הוא אדם גדול. (שימחת זקנתי).
אבל ברצינות, סיאטל ודנבר הציגו אולי באופן הקיצוני את שתי התפישות השונות של הפוטבול.
סיאטל הציגו פוטבול שמנצחים בהגנה. ההתקפה של סיאטל בסופרבול, כמו בכל העונה, הייתה סבירה. לא מבריקה. בעצם, סיאטל, כפי שכתבתי כאן בעבר, חזרה במידה כזאת או אחרת לשנות ה-70: הגנה חזקה שעוזרת למשחק ריצה של גראונד ופאונד, ומדי פעם יש איזה מסירה. הQB מנהל את המשחק, לא מנצח אותו. ההגנה מנצחת אותו. בעצם, זוהי פילוסופיית המשחק של ליגת ה-A הרבה שנים, פיטסבורג, והרייבנס, שתיהן זכו באליפויות שלהן בזכות הפילוסופיה הזאת (עם כל הכבוד לג'ו פלאקו, ואין כזה, כפי שהעונה הנוכחית העידה). 
דנבר לכאורה הציגה את הדור הבא. המון שחקני התקפה מצוינים - בייחוד בעמדת התופסים. השאר היה בינוני ומטה. עם QB מבריק שלא יכול לטעות. אלא כשהוא מגיע לסופרבול, שם הוא טועה לרוב. או אולי כשהוא מגיע לפליאוף. גם שם הרקורד שלו לא מרשים. אבל אופציות התקפה מרובות, סגנון החוף המערבי, אבל עם עוד הרבה יותר אופציות.
וכרגיל, כשמגיעים לסופרבול, ההגנה היא זאת שמנצחת. זה לא חדש. בעצם, תמיד ההגנה מנצחת סופרבולים. או לא תמיד. אבל מאז הניצחון של הפאטס על הראמס, ההגנה מנצחת. האליפויות של הסטילרס (כבר כתבתי) ושל הרייבנס. כאמור, העונה הנוכחית הייתה עצובה בגלל קריסת בית הצפון של ה-A. אבל סיאטל, ובמידה רבה גם הניינרס (עד כמה שקשה לי לתת מחמאות לניינרס) בעצם מחזירים את שיטת המשחק של ה-A. הגנה חזקה והתקפה שלא עושה פשלות גדולות מדי - עם משחק ריצה טוב ומסירות סבירות. 
נכון, יהיו מי שיגידו שוילסון הוא QB מהדור החדש, כזה שיודע גם לרוץ וגם למסור. אבל זה לא כל כך נכון. כן, הוא נייד. אבל הוא נייד כמו שרוסליסברגר נייד - יודע למשוך זמן בכיס המסירה ולהאריך את משך מהלך ההתקפה. כן, הוא נייד, אבל הוא לא שינה את משחק ההתקפה. הוא לא מייקל ויק, לא RG3, אפילו לא וורן מון. הוא עוד QB נייד יחסית, אבל גם הוא, כמו רבים, קודם כל מחפש את המסירה. וגם הוא יודע, שהקבוצה תלויה בהגנה שלהם.
היה עצוב לראות את דנבר בסופרבול. הקבוצה אולי התכוננה, אבל לא הגיעה מוכנה. מעולם לא חשבתי שג'ון פוקס הוא מאמן גדול, הוא לא עשה דברים מעניינים בקבוצה הקודמת שלו, הפנת'רס, וגם דנבר לא נראית מעניינת במיוחד. אבל לשחק כל כך עלוב במשחק הכי גדול שיש. להתפרק בכל רמות המשחק, ממהלך ההתקפה הראשון ועד האחרון - זה נע בין מביך למביש (תלוי באיזה חלק של גרמניה אתה נמצא).
אז כן, תענוג לראות את הפוטבול חוזר למזג אוויר של פוטבול, איצטדיון פתוח, למרות שלא היה קר, וסגנון של פוטבול שהוא אנטי-תזה לכל מה שמנסים למכור לנו. הגנה, הגנה, ועוד קצת הגנה. ועם ההתקפה לא מפשלת, אפשר לנצח בסופרבול. שיקגו עשו זאת, הג'יאנטס עשו זאת, הריבנס עשו זאת (פעמיים), הסטילרס גם. הברונקוס, למרות שהיו פייבוריטים, היו צריכים לדעת, שבעצם ההיסטוריה של המשחק, ולשמחתי סביר להניח שגם העתיד של המשחק, נגדם. כי פוטבול זה קודם כל משחק פיזי של הגנה חזקה, ורק אחר כך מסירות יפות.
אז הפוטבול ניצח, פייטון הפסיד, פוקס קיבלו רייטינג מעורר השתאות יחסית למשחק שנגמר עוד לפני המחצית, וברונו מארס, היה אפילו יותר משעמם מהמשחק.
נחזור בספטמבר כדי להסביר למה גם השנה הפאטריוטס יגיעו לפליאוף, אולי אפילו לגמר ה-A, ולא יזכו בשאר. וכמובן, נחזור לדיוני פוטבול, דיונים אחרים ימשיכו להיות מנוהלים כאן. אולי.