חרונולוגיה חסרת חשיבות

אף פעם לא אהבתי להסתכל בראי. לא, זה לא בגלל האף. אולי כן. אף גדול שכזה, כמו של כל היהודים. מחריד, לעתים אני מגיע לאירועים בהם מתרכזים כל כך הרבה יהודים. בעיקר יהודיות. והאף, אוי האף. הגודל שלו. הבולטות. הנוכחות. נדחף לכל חור. למען האמת, שנה שעבה הכרתי מישהי, היכרות שטחית, והיה לה אף. היה לה גם שם יהודי. ופתאום, לפתע, משום מקום, נאמר לי שהיא אינה יהודיה. אבל זה לא האף. אולי כן. לא בגלל האף אני לא אוהב להסתכל בראי.

אבל מה הוא אדם הנהנה מיצירתו אם לא נרקסיסט ריקני, שמתהדר בעברו, מתרפק עליו בנוסטלגיה ריקה. כשכיום בלהגו שומם, אין מגיבה (הן כולן מצאו חתנים או עברו לעולם טקסטואלי פחות, חושני יותר, יש לקוות), מה נשאר מלקרוא פוסטים שזכו לתגובות. טקסטים שעוררו משהו. מעבר לשעמום. נרקסיזם ריק. בהתפתחותו של כל דבר חי, ובייחוד בהתפתחותם של דברים מתים, מגיע שלב הריקבון. לא לחינם הנרקיס הוא מלך הביצה. ומלכתחילה הבלוג היה משול לביצה, וההתרפקות על העבר כמוהו כריקבון.

וינט מוצא דמיון בין התבטאותו של יורם ארבל לבין זו של יורם זק.

אכן, ישנו דמיון עצום בין המקרים. למשל, לשני הדוברים קוראים יורם. דמיון עד כדי זהות.

גם במה שאמרו ישנו דמיון. האחד הטריד מינית אישה הכפופה לו והנתונה למרותו בצורה שבלשון המעטה ניתן להגדירה מבחילה. האחר, הביע הזדהות עם מי שפעלה כחושפת שחיתויות והובילה לפרסום העובדה שאלוף בצה"ל מתעלם מחוקי המדינה, פועל בניגוד להוראות בג"ץ תוך ביצוע מה שעל פניו הוא פשעי מלחמה ובעקבות כך נשפטה למאסר.

מזל שלשניהם קוראים יורם, אחרת איך היינו רואים את הדמיון.

מספר כניסות עד הלום בכל הבלוגים של כש"א: 95970

מספר כתיבות שנשמרו (למעט בלוגים מחוקים) עד הלום בכל הבלוגים של כש"א: 4032

כניסה ממוצעת לפוסט: 23.80208

פעם בפורים בלוגים היו מתחפשים לבלוגים אחרים. אז החלטתי להתחפש לבלוג אחר שלי. כרגיל באיחור, אבל ככה זה.

חלק מהבלוגים נמחקו זה מכבר, אבל הכללתי אותם בכל זאת.

לינקים לבלוגים האחרים אפשר למצוא בטורי הצד.