לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

חרונולוגיה חסרת חשיבות

Those who can make you believe absurdities can make you commit atrocities. Tangles should be welcomed as good news-they keep out demons. 1988:28 Becker :וולטר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2004    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2004

החיים בסרט - שאלון לקוראים ולקוראות








אם היית יכול לבחור באיזה ז'אנר (סוגה) הסרט שיופק על סמך חייך יהיה היית מעדיפה:



  1. טרגדיה הירואית

  2. מלודרמה סוחטת דמעות עם סוף טוב

  3. דרמה רגישה ואיכותית עם סוף מעורר סימני שאלה

  4. קומדיה רומנטית

  5. פארודיה

  6. פארסה

אין תשובה נכונה, ולכן הנך מתבקשת לענות בכנות.


השאלון מנוסח בצורת נקבה למען נוחות המשתמשות.

ההסבר לפוסט זה יגיע אולי (אי"ה בלי נדר) בפוסט הבא או באחד מהם. הוא מוקדש לכותבת המפורסמת ביותר מבין אלה שמופיעות ברשימת הבלוגים שאני קורא (משמאל).

נכתב על ידי , 30/4/2004 21:18  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דיווח מהים


קודם כל, לא היתה היום רוח ולכן גם לא היו גולשים. חוץ מזה הגעתי היום לתובנה מעניינת ביחס לעצמי. כלומר, ניסחתי אותה בראש בצורה מדוייקת יותר מבעבר, בזמן שהייתי בים. גם נזכרתי בשני משפטים שנאמרו לי השבוע שלא במקומם:

1. איך היה יום העצמאות.

2. רואים שהשתזפת בזמן החופש.

וגם כמעט איבדתי את הפלאפון. עד כאן הדיווח היומי מהים.

נכתב על ידי , 30/4/2004 20:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מול הראי








 מזה זמן מה שאני גר בעיר X. זוהי עיר די יפה בעיניי וחיי שלווים. אני עובד בעבודתי וחי את חיי. אני הולך לסופר לקנות. בכניסה לסופר השומר, הרוסי, כבר כמעט מכיר אותי. מעין חיוך מסתתר בפינת עינו כשהוא רואה אותי. חיוך של הכרה, וגם אני כמעט מחייך חזרה כשהוא בודק את תחולת תיקי. בסופר עצמו אני לרוב פוגש את השכנה הזקנה מהבית ממול, שערה הצבוע תמיד עשוי היטב, וכך גם איפורה, לבושה ועושה רושם שגם נימוסיה. אנחנו כמעט מחייכים בהכרה זה לזה, וממשיכים איש ואישה בחייו. אני מגיע לקופה ומשלם לקופאית, הרוסיה גם היא, את החשבון עבור 7 המוצרים אותם קניתי. לרוב אני עושה זאת בקופה המהירה. משם אני ממשיך לעבודתי השלווה. מדי פעם, בערבים אני יוצא לפאב זה או אחר. אני פוגש שם מדי פעם בחורה. היא תמיד נראית נפלא, שערה הבלונדיני מתנופף ברוח לפני שהיא נכנסת. חולצתה מדגישה היטב את גזרתה הנאה. הערב תמיד נעים מאוד. אני והבחורה בסופו של דבר גומרים זה בזרועות זו, אצלי, או אצלה. ואנחנו די מרוצים. חיים שלווים למדי אני מוכרח לציין.


הם מאוד מזכירים לי את חיי בעיר הקודמת בה חייתי, Y. גם שם חיי היו שלווים. הייתי חי את חיי ועובד בעבודתי. בכניסה לקניון השומר, הרוסי, מוזר שגם שם הוא היה רוסי, כבר היה מכיר אותי. החיוכים בפינת עינו כשהיה בודק אותי בכניסה, מזכירים לי במעט את החיוך של השומר בכניסה לסופר. בכלל אני מוצא דמיון בלתי מבוטל בינם. דומים, אין מה להגיד. בקניות הייתי פוגש לרוב את הזקנה מהבית ממול. שערה היה תמיד עשוי היטב, וכך גם איפורה, לבושה ויש אומרים נימוסיה. גם בינה לבין הזקנה בעיר מגורי הנוכחי, X, אני מוצא, לפתע עכשיו כשאני נזכר בעיר Y, דמיון מפתיע. הייתי קונה את שבעת מוצריי, ומגיע לקופת האקספרס. שם היתה מחכה לי הקופאית הרוסיה. היא היתה מחייכת בהכרה. (הדמיון לקופאית בסופר הנוכחי שלי קצת מתחיל להדאיג אותי.) אבל הפאבים, הפאבים בעיר Y. והבחורות בפאבים. בלונדיניות עם שער מתנופף ברוח, וחולצה שמדגישה את תכונותיהן החיוביות ואת גזרותיהן הנאות. הערבים היו תמיד נעימים מאוד. אני והבחורה היינו בסופו של דבר גומרים זה בזרועות זו, אצלי או אצלה. הייתי מאוד מרוצה מחיי בעיר Y. חיי היו שלווים מאוד בעיר Y, אני מוכרח לציין.


למרות שמן חוסר שקט מתחיל להשתלט על חיי בעיר X עתה שאני חושב על עיר Y. הדמיון בין האנשים שהקיפו אותי, מתחיל לערער על תחושותי שחיי אכן שלווים ונעימים. האם כך הם באמת? האם שלווה זו אינה מצריכה שינוי. האם זוהי אינה למעשה תרדמת? כרגע אני חושב שזוהי תרדמת.


החלטתי לעשות מעשה. למזלי, עבודתי מאפשרת לי לקום ולעזוב. אעזוב לעיר W.


אתמול הגעתי לעיר W. אני מוכרח לציין שחוסר השקט לא עזב אותי. השומר בכניסה לסופר, כן, הוא רוסי. כן, הוא מזכיר לי מאוד את השומר מעיר X. למעשה הוא מחזק את הדמיון בין השומר מעיר X לשומר מעיר Y. לדעתי הם אותו בן אדם. הם גם זהים לשומר בעיר W. אני מוכרח לציין שאני מוטרד. גם הזקנה מהבית ממול, שעוד לא הכרתי אותה באופן רשמי בעירי הנוכחית, W, בעלת דמיון מדהים לזקנה מY, וגם לזו מX. שערה עשוי היטב, וכך גם לבושה, איפורה ונימוסיה. הקופאית? זהה לגמרי. חי נפשי, אבל שתי טיפות מים לקופאית מעיר X, ולקופאית מעיר Y. הכל כאן זהה. הבחורה שזה עתה גמרה בזרועותיי? בלונדינית ששיערה התנופף אתמול ברוח בפאב אליו יצאתי. פאב הנראה כמו הפאב בעיר X, או בעיר Y. הבלונדינית גם היא חולצתה מבליטה גזרה נפלאה, גמישות מעוררת התפעלות, ושאר תכונות טובות. גמרנו זה בזרועות זו אצלה, אולי בעצם זה אצלי?, ולא יכולתי שלא להיזכר בבחורות מעיר X ומאלה מעיר Y. כל כך דומות הן כולן, נראות לי זהות למעשה. אני מתחיל לחשוב שאני חי בתוך סיוט. כל האנשים נראים לי דומים לאנשים האחרים בתפקידם. כל השומרים נראים לי כמו אותו שומר בעיר S, בה חייתי לפני שעברתי לY. הקופאיות מזכירות לי את הקופאיות מS, הזקנות זהות בין אם אני חי בS,X,W,Y תמיד שערן, איפורן, לבושן ונימוסיהן עשויים היטב. הקופאיות רוסיות וזהות. הבחורות בלונדיניות גזורות היטב וגומרות איתי יופי.

הבוקר התועררתי. הסתכלתי בראי, לראשונה מזה הרבה זמן. הבנתי שגם אני, לחרדתי, דומה לעצמי דמיון מדהים לזה שהייתי בעיר S. אני גם דומה למי שהייתי בעיר Y. וגם בעיר X. וגם בעיר Y. מחשבה מפחידה עברה במוחי כשאני ניצב מול האני הדומה לי בראי. זה לא האנשים שזהים בכל הערים השונות בהן חייתי. זה אני שזהה לעצמי.

נכתב על ידי , 29/4/2004 22:48   בקטגוריות סיפרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העז גרמה לי לעשות זאת








מזה זמן מה שהעז (למי שלא עקב אחרי הבלוג ביומיים האחרונים העז הוא הכינוי החדש של שין.מם הלא היא המוזה הרשמית של בלוג זה. השאלה האם העז היא לעולם הבלוגים הישראלים מה שהוולווט אנדרגראונד היו לעולם הרוק, היא שאלה שתישאר פתוחה בשלב זה. למרות שלדעתי התשובה היא כן. אבל אולי זה הבירה שמדברת מאצבעותיי. אני רוצה להזכיר לכם שכל אולי מניח אולי לא) מנסה לשדרג את מעמדי בעיני עצמי ובעיני העולם. (המנסה כאן שגוי שכן אנחנו בתקופת התנקות ולכן ניסתה) העז ניסתה לשדרג את מעמדי בעיני עצמי ובעיני העולם, וכיון שהיא המוזה הגדולה, הרי שרוחה עדיין שורה על נסיון שדרוג זה. מעבר לשינוי הביגוד, שינוי מבורך לכשעצמו, היא טענה שאנחנו צריכים, סליחה אני צריך לצאת יותר לחוות את העולם, לכבוש אותו (אותן, אתכן) בסערה ולהבין מה מעמדי בעולם. כן, צא וחווה את העולם, דיברה מנקודת מבטה הכובשנית. כיון שהיא המוזה הגדולה, אני אכן יוצא לבדי לכבוש את העולם. הבעיה שהעז לא לוקחת בחשבון שאיני יכול לראות את העולם אלא דרך משקפיי. אולי אינה מבינה זאת בגלל שאין לה משקפיים כלל. היא טוענת שרצתה משקפיים כילדה. אולם דרך משקפיי העולם נראה אחרת. הפאב שאני יוצא אליו לבדי נראה מקום עלוב ומוזנח, מעין הצגה של הבמה האחורית של איך הפאב צריך להיראות. איני סובל, שכן אני איש של במות אחוריות וback alleys, אולם מובן שזה לא עוזר לשדרוג שלי. אז אני מגיע לפאב האפלולי, רואה את הברמן מסתחבק עם המלצריות, שהן היחידות שנמצאות בפאב, וחושב לעצמי. מה אני חושב לעצמי? ובכן, זוהי למעשה מטרת פוסט זה, להסביר את הפוסט הבא. זהו רעיון לתסריט קצר, אולם כיון שמצאתי את עצמי בפאב, הבנתי שאולי ננצל את המדיום הזה, וננסה לתרגם את הרעיון לתסריט הקצר לסיפור קצר. זה מאוד קשה, שכן הפעם היחידה בעולם שיש לי רעיון שעובר בויזואל טוב יותר ואני מנסה להפוך אותו למילולי. אתגר רציני, שאני בטוח שהעז תשמח בו.


נכתב על ידי , 29/4/2004 21:42   בקטגוריות אופטימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בן: 20

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

79,142
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפינחסה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פינחסה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)