לעתים הצופה בטלוויזיה חייב בעבודה פרשנית רבה כדי להבין את המסר של המשדר. לרוב חושבים שטלוויזיה זה מדיום שטוח, חסר אמירה, חסר ערכים וכו' וכו'.
כיון שאני יודע שאני הצופה היחיד ב"דרוש מנהיג" אז קצת רקע. כבר מספר שבועות נוצר קונפליקט בין שני גברים בתכנית. איקי, יצור מוחצן ותוקפני, שאתמול למדתי שהוא מ"שינוי" וחזונו הוא "נישואין אזרחיים בישראל" לבין ואדים, יצור עדין ורך, עולה חדש מרוסיה שחזונו חינוך לחלשים ומהגרים. המתח בינם נבנה על ידי תוקפנות מסויימת של איקי כלפי ודים וחוסר התייחסות של ודים לתוקפנות זו. ודים תמיד הפסיד. הוא תמיד נשלח לשלבי ההדחה, ויצא משם בעור שיניו שבוע שעבר.
אתמול המאבק הגיע לשיא. לא ברור איך, אבל לאחר מבחני אישיות וראיון טלוויזיוני איקי וודים נשלחו לשלב ההדחה. איקי התגלה כהומוסקסואל שחזר בתשובה, חזר בשאלה, התחתן, התגרש וגילה את עצמו, וודים כרוסי עולה חדש רכרוכי ועדין. וכך הם הגיעו לפורום ההדחה והלכו שם ראש בראש כשוודים מתחיל להפגין תוקפנות, תוך כדי התנצלות, כלפי איקי. הוא מאשים אותו בשקרים, ובשאר דברים טובים.
המתח היה בשיאו.
והיתה התכנית שאחרי זה.
תכנית של מיכאל קרפין על ימיו האחרונים של מנחם בגין כראש ממשלה. מובן שזה התחיל עם אזכורים קצרים לדברים שלפני מלחמת של"ג. אבל המרכז התחיל משל"ג ואילך. תכנית די משעממת, כמקובל ממיכאל קרפין, שניתן לראות הטיות ערכיות בולטות בעריכה וכו' וכו'. היא גם היתה בעיקר ראשים מדברים, חלקם או רובם, לדעתי, לא אמרו שום דבר שלא נאמר לפני כן. בהחלט תכנית לא מרשימה, אבל מעניינת לחובבי ההיסטוריה בינינו. המתח העיקרי כמובן היה בין מה שהוצג שבגין תכנן לשל"ג לבין מה שהוצג ששרון עשה בשל"ג. קרפין הביא את דבריהם של אלה שטענו ששרון שיקר את בגין, ולכאורה לא שפט בינם. בגין היה מנהיג רך לבב שפיו וליבו שווים, שלא ייתכן ששיקר לבן שלו, לאשתו, לכנסת, בעוד שרון הוא המנהיג התוקפן שמונע על ידי עימותים, לא עוצר בשביל החלשים, ומתחמן כדי להשיג את מטרותיו.
אה כן, איזה מנהיג עדיף לטעמכם ולמי אתם מאמינים?
ובכן, מיטל מ"דרוש מנהיג" רצתה את הכריזמה של איקי. זה היה די מפתיע. לדעתי היא פשוט מפחדת מוודים, אחרת לא ברור מדוע היא בחרה באיקי שניכר שאינה סובלת אותו. רם כספי גם הוא בחר במישהו נחרץ שיעשה הכל בשביל להשיג את מטרתו. אהרלה ברנע הפתיע. הוא בחר בוודים כיון שזה צעיר יותר ולכן בעל פוטנציאל גדול יותר. ובכן שניים בחרו במנהיג הכריזמטי, זה שעלול לשקר כדי להשיג את מטרותיו, זה שיחסי האנוש שלו מזעזעים, שלא איכפת לו מאנשים איתם הוא עובד, ואהרלה בחר בוודים, המנהיג רך הדיבור, בעל יחסי האנוש הטובים, שכל אדם איכפת לו, אך חסר כריזמה סוחפת.
בני גאון הוא המחליט.
הוא בחר בבגין על פני שרון.
אני נדהמתי. ושמחתי.
ועוד הערת אגב. בתחילה חשבתי להגיד שבמאבק בין ה"ישראלי" לבין ה"אחר" היתה זו הפעם הראשונה שה"אחר" ניצח בדרוש מנהיג. אבל אז נזכרתי שאיקי הוא הומוסקסואל ולכן בהחלט יכול להיתפס כ"אחר". (למרות שהוא "גבר גבר" ובפירוש לא עונה על הקריטריון של הגבריות האלטרנטיבית שמציגים חלק מההומוסקסואלים.)