חרונולוגיה חסרת חשיבות

מותו של בן ציון נתניהו הוא אירוע כואב למשפחתו, וכמובן לכל עמישראל.

בנו ספד לו והכריז, לפי NRG, שהאב תמיד הראה מחויבות לעם ולאומה. וינט הגדילו לעשות והכתירו את חייו של בן ציון בכותרת הבלתי מחייבת "היסטוריה של מדינה באיש אחד".

רק אני תהיתי, רגע, משהו כאן לא מסתדר. ברור לי שאחרי מות קדושים אמור, ובכל זאת קצת דיוק היסטורי, קצת ענווה, וקצת פחות מיתולוגיה לא יזיקו. אז מיהרתי, לפני שהמנגנון משנה אותה, לויקיפדיה לבדוק מיהו אותו אדם שההיסטוריה שלו היא של מדינת ישראל, ושתמיד היה מחויב לעם ולאומה, לדברי בנו.

חלקים ניכרים מחייו בילה בן ציון בארצות הברית. ולא, לא רק בגלל שלא מצא עבודה בארץ. הרי הגירתו הראשונית לארצות הברית הייתה עוד לפני קום המדינה, ולפני ששלטון מפאי היה בארץ. לא ידעתי שמחויבות לאומה כוללת הגירה למדינה זרה. למרות שאני שמח על החלטה זאת, שכן גם אני, לפיכך, מחויב לעם ולאומה מאמריקע.

ויקיפדיה יודעת גם לבשר שבן ציון התנגד להחלטת החלוקה של 1947. הוא עשה זאת, הציוני הגאה, מארצות הברית הרחוקה. שם לא נפגע מהטרור המוסלמי שהתנגד לאותה החלטה. אבל, נתניהו, כמו המוסלמים, התנגד להחלטת החלוקה. זאת בניגוד לראשי הציונות בארץ. לו זה היה תלוי בבן ציון, מדינת ישראל לא הייתה קמה, שכן הוא התנגד להחלטת האו"ם שהובילה להקמת המדינה. אכן, היסטוריה של מדינה, שהתנגד לקיומה.

למרות התנגדותו זאת, חזר לישראל. הוא ניסה להשתלב בפוליטיקה, וכשל. ניסה להשתלב באקדמיה, וכשל שוב. ומה עשה אז? האם לחם על דעותיו? האם חירף נפשו במדינת הלאום שלו, לה היה מחויב כל חייו ושההיסטוריה שלה גלומה בו? לא, הוא, כמו מוחות רבים אחרים שאינם מוצאים עבודה, והופכים לנפולת נמושות, ירד חזרה לארצות הברית של אמריקה. לא שיש לי משהו נגד אנשים שמהגרים לארצות הברית, אבל אם בן ציון היגר לארצות הברית ויכול להיקרא ציוני, אז גם אני ציוני כמוהו*. אכן, העשייה הציונית מאמריקה תמיד הייתה קלה יותר, תשאלו את ארווין מוסקוביץ, נדיב המתנחלים.

רק נפילת בנו החזירה את הציוני הדגול לארץ באופן קבוע. אגב, ציונותו הדגולה לא מנעה מבנו להגר לארצות הברית כאביו, לצרכי לימודים, כמובן.

אז כן, עצוב לראש הממשלה שאביו, בניגוד לרוב המנהיגים הציונים הגדולים, נפטר בגיל מופלג. אבל סביר שאביו נפטר בגיל מופלג זה בגלל כל אותן שנים שהיה באמריקה, וניצל ממלחמת העצמאות (גיל שלושים ושמונה הוא גיל גיוס), קדש, הפדיונים ושאר הצרות שהיו בארץ. קשה לראות כיצד אדם שהעדיף שנים רבות לחיות בארצות הברית יכול לגלם את ההיסטוריה של מדינת ישראל. אבל בציונות החדשה, בילוי של שנים באמריקה, התנגדות להחלטה שהובילה להקמתה של מדינת ישראל, ועזיבת המדינה בשל קשיים תעסוקתיים הם חלק מהאתוס הציוני. שכן כיום, ל"ציונים החדשים" אין קשיים, שכן רובם עובדים בשביל המדינה או ממומנים על ידה, גרים על אדמה שקיבלו חינם או השתלטו עליהן בכוח, והם ממומנים עד שורשי שערותיהם מאותה אמריקה, בה בן ציון באמת השפיע על הציונות.

*ולפני שיטענו כנגדי שהוא לא מצא עבודה בארץ בגלל שלטון מפא"י, אטען שמוחות בורחים כיום אינם מוצאים עבודה בגלל שלטון חירות. איך? פשוט, מפא"י נתנו מקומות עבודה רק לאנשי שלומם באקדמיה, אבל הם לפחות נתנו עבודה. שלטון חירות, הליכוד, ותואמי נתניהו פשוט לא נותנים עבודה באקדמיה לאיש, אחרי שבעשור הקודם הקטינו את האקדמיה בכשליש, קיצצו 800 משרות (נתניהו היה האחראי הישיר לכך כשר האוצר), ולכן דאגו שאיש, הן תומכיהם והן מתנגדיהם, לא יקבל עבודה. אגב הקטנת האקדמיה היא פעולה פוליטית של הימין שאינו רוצה מחשבה ביקורתית, כשם שסגירת האקדמיה לאנשים דוגמת בן ציון הייתה פעולה פוליטית של מפא"י. מכאן, הגירת המוחות הבורחים כיום היא ציונית כמו הגירתו של נתניהו.

מה אין בה, בגירסא החדשה של הציונות, כפי שמקודמת כיום על ידי הימין הדתי-מתנחל וכפי שאפשר לראות בפוסט הקודם שכתבתי כמו גם ברבות מן התגובות לכתבתו של בן חיל דרור ימיני ליום העצמאות?

הדבר הראשון שחסר הוא התייחסות לעלייות השניה והשלישית, ובעצם גם לרביעית ולחמישית. העלייה השנייה והשלישית הן העליות הסוציאליסטיות, השמאליות, אלה שהקימו את הקיבוצים והמושבים, שהאמינו בחברה שוויונית וצודקת. עליות אלה גם היו "חילוניות" ברובן. בנרטיב של הציוני-מתנחל אין מקום לעליות שכאלה בסיפור הציוני. לכן הסיפור מתחיל אצל תלמידי הגר"א, נמשך דרך עלייה ראשונה ומשם קופץ למחתרות. הקמת ההסתדרות, ארגוני העובדים והמורים (שאחראים במידה רבה על שיקום העברית כשפה לאומית), קופת חולים וכל הארגונים הסוציאליסטיים של העלייה השנייה והשלישית, כולל גדודי העבודה, אינם נמצאים אצל הימין כיום. הם סותרים את התפיסות שלו, תפיסות דתיות, אנטי-שיוויוניות ובואו נודה על האמת, פרזיטיות למדי. ההישענות על עטיני המדינה ומוסקוביץ מסבירים את הערגה לעלייה הראשונה, שנשענה על הברון הירש ורוטשילד, ולא תואמים את ערכי העלייה השנייה והשלישית, שהאמינו בעצמן ובעבודתן ולא בהישענות על חלוקות של עשירים מחו"ל.

גם העלייה הרביעית והחמישית נעלמו מהנרטיב של המתנחל-הציוני. העלייה הרביעית הייתה עלייה ענייה יחסית מפולין שהשתלבה בערים החדשות שהקימו הציונים, היו אלה עוסקים זעירים שנשענו על עצמם. העלייה החמישית, הגרמנית, הביאה איתה תעשייה, בנקאות, וכסף אישי. גם הם האמינו בעשייה עצמאית, הקימו מפלגות פרוגרסיביות, ומתונות יותר, וגם תרמו לאינטלקטואלים. הייקים הביאו איתם תרבות אירופאית וגם קישורים לאקדמיה הגרמנית, שהייתה אז במצוקה. מובן שהימין-הציוני-מתנחל אינו יכול להתחבר לעלייה שהביאה לכלכלה, לתעשייה וגם לאינטלקטואליות.

הימין המתנחל לפיכך מכיר רק בעלייה הראשונה ומוחק את שאר העליות לארץ (אפילו את עלייה ב' הם אינם מזכירים למרות שזאת דומה למעשיהם). אבל לא רק את העליות הציוניות מוחק הימין-הציוני-מתנחל. גם את אחוזת בית מוחק אותו ימין. טוב, אין אפשרות להכיר ב"מדינת תל-אביב" כמעשה ציוני. העובדה שהציונות החילונית הקימה כאן עיר מכלום, באזור שהיה בעיקר חול, כך לפי האגדה לפחות, אינה תואמת את הנרטיב הימני-מתנחלי-ציוני. הרי הציונות החילונית לא עשתה דבר, אז כיצד היא יכלה להקים כאן עיר, שכיום היא מרכז החיים הישראלי? אז תל-אביב, שאני זוכר שחגגנו לה 100 שנה לא מזמן, אותה אחוזת-בית, שהגשימה הלכה למעשה את החזון של הרצל, גם היא נמחקת מהנרטיב של הימין-ציוני-מתנחל.

על ויצמן ודאי שלא תשמעו מהימין-מתנחל-ציוני. הרי ויצמן האמין בציונות מדינית. אמנם חלק מהימין נשען על הכרזת בלפור, אותה הבטחה בריטית לבית לאומי ליהודים (שהימין משתמש בו כאילו הבטיח את שני עברי הירדן ליהודים, ורואה בהקמת ירדן לפיכך בגידה בריטית ומימוש המדינה פלסטינית), אבל העובדה שהכרזה זאת הייתה תוצאה של שתדלנות פוליטית מתרפסת במידה רבה בפני הפריץ המדיני של אותן שנים, בריטניה, על כך לא תשמעו מהימין-מתנחל-ציוני. הרי לשמח את הגויים, כלומר לחשוב על טובת בת ברית כמו ארצות הברית, היא מידה מגונה בעינים של אותם ימנים-מתנחלים-ציונים.

קשה להאמין שגם על אחד-העם תשמעו מאותו ימין-מתנחל-ציוני. הרי הוא האמין ברוחניות מוסרית עמוקה, ולא בהכאת אדם עם כת רובה כיוון שעיצבן או בכיבוש שטחים פרטיים. הוא האמין בכיבוש הלבבות והרוח והקמת ישראל כקהילה מוסרית ולא כוחנית.

כשתקראו את הסיפור הציוני האמיתי, אותו ממציאים כרגע בימין-המתנחל-ה"ציוני", לא תקראו על רוב חלקי הציונות: לא על הציונות המדינית, לא על הציונות הרוחנית, ודאי שלא על הציונות המעשית. כי אלה אינם תואמים את ערכי הכיבוש, השליטה, הכוח, החד-צדדיות, האטימות, היהירות וגדול מכל אלה הדתיות וההישענות על כספם של אחרים, שמקדש הימין-המתנחל-"הציוני". העיקר שהשמאל הישראלי נקרא על ידם "פוסט-ציוני".

בראשית היה אלוהים.

טוב, זה די ברור, הרי הוא ברא את היהודים, נתן להם את בית הבחירה, את ירושלים, וחברון, ובית המכפלה, ומערת המכפלה גם, ואת ארץ הקודש, מאדמות הגולן (אותi דשו הארמים) ועד עזה (כולל הפלישתים, לא כולל מע"מ, וכפתורים). כה אמר ז'בו: מהפרת עד הנילוס. האלוהים גם בחר ביהודים והפך אותם לעם הנבחר. ולכן הארץ שלנו, כי אלוהים אמר, ונתן לנו קושאן עליה (הוא יודע תורכית, זה די ברור!).

אחריו ישנם את חברי ניל"י, המחתרת היהודית הראשונה. ניל"י פעלו למען ארץ הקודש, היו יהודים טובים, הפריחו את השממה, מצאו את אם החיטה, ובעיקר שיתפו פעולה עם הבריטים. נגד התורכים (אלה עם הקושאן). היה גם את הבילו"יים, בית יעקב לכו ונלכה, שבעיקר הלכו, וירדו מהארץ בהמוניהם אחרי שההתיישבות שלהם כשלה, ואחרי שהכסף מהברון הפסיק להגיע. (כאז גם היום, הציונות האמיתית ממומנת על ידי ברונים רוטשילדים למיניהם, הידועים גם בשם ארווין מוסקוביץ).

ואז היה הגר"א. ותלמידיו שהחלו לעלות בהמוניהם, במיליוניהם, בעשרותיהם לארץ הקודש, להפריח בה את השממה, להתיישב בכל גבעה רעננה והר ועמק. בייחוד בארבע קהילות הקודש. (אגב, ויקיפדיה יודעת לספר שמספריהם הדלדלו בעקבות מרידות של "מקומיים" מוזרים שכמובן לא היו קיימים).

הבריטים היו נגדנו. כפי שהגיבורים הבאים, אברהם יאיר שטרן, אצ"ל ולח"י הוכיחו. כנאמר בעלגות הראויה: "בלי כל שאר גיבורי המחתרות שהגשימו אותו, בכלל לא הייתה לנו מדינה." הסברנו כבר כמה מחתרות הן דבר חשוב?!

נמשיך בסדר כרונולוגי לחנה סנש, ההיא מהגפרור, שהלכה לקיסריה וחבריה הצנחנים שצנחו אל מותם. כמובן שנשאלת השאלה איפה מצדה כאן. אבל, אולי כדאי לזכור שחנה סנש לא צנחה בשביל למות. היא צנחה בשביל לנסות להציל את שארית פליטת יהודי הונגריה (תשאלו את יאיר לפיד, אם אתן לא מאמינות). ואחרי הקשישים, מגיעים בסדר של חשיבות, ז'בוטינסקי, בגין ובן גוריון. שלחם במפא"י והקים מדינה, וניצח בשביל כולנו.

ובסדר כרונולוגי, הגיבור הבא הוא טרומפלדור. אותו קצין רוסי שלחם למען הצאר, ולמען המולדת. שתי טיפות ליברמן. ולאחריו חומה ומגדל, מגדל וחומה.

ואחרי כל אלה, מלחמת ששת הימים, כמובן, שהחזירה לנו את ירושלים (בה שלטנו ממלחמת העצמאות) ושכם, ויריחו (אותה כבש יהושע, ונשאלת השאלה מה עם העי?). וטרומפלדור המודרני, הלא הוא לווינגר.

והציונות היחידה כיום היא כמובן נוער הגבעות. שמחבר אבן לאבן בבניית הארץ, ואינו מסוגל לחבר סיפור ציוני קוהרנטי בעברית. ציונות כיום היא "מולדת שבתוכה טמונים כל הערכים הנעלים האלה".

ובנימה אישית, אם זוהי עצמאות, מהו חורבן?

מחר, אולי, נשלים את קיצור תולדות הציונות כיום: ההשמטות.

כולנו יודעים שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. בייחוד אותם פלסטינים בשטחים הכבושים, והאנשים הטסים אליהם.

כולנו גם יודעים שבישראל ישנה רק מעצמה בינלאומית אחת חשובה. ארצות הברית. היא גם המודל הדמוקרטי והחברתי של ישראל. באמריקה, ערש הדמוקרטיה, ישנה עיתונות חופשית (כמעט). וברור, שישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרת התיכון, תתמוך בעיתונות חופשית כמו זאת שקיימת באמריקה. גם ברור שישראל תעשה ככל שביכולתה לקדם את תדמיתה בעיני האמריקאים, שכן הם היחידים התומכים בנו בעולם (לא כולל רון פול).

כמו בכל כתבה על ישראל חייבים לראיין את ארי שביט. אז ארי שביט התראיין. ארי שביט הסביר שהנוצרים הם נזק היקפי. כרגיל, שביט היה מלא חוכמות. טפשיות.

ואז התראיין גם שגריר ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בארצות הברית, ד"ר מייקל (מיכאל) אורן. הוא הסביר שלא הנוצרים בארץ הקודש הם הבעיה. הבעיה היא המהפכה במזרח התיכון. עכשיו, כשהמזרח התיכון בוער כולו באיסלאם קיצוני, עכשיו אתה עושה כתבה דווקא על ישראל? אורן כמעט והוציא מכתב המציע לכתב לטוס לסוריה, אבל עצר בעצמו והמשיך לשתף פעולה עם הכתב. שכן, להתראיין לעיתונות חופשית היא דבר חשוב בדמוקרטיה, ומייקל אורן (האמריקאי) יודע זאת. לכן הוא התראיין לכתבה. מייקל אורן טען שהנוצרים עוזבים בגלל האסלאם הקיצוני. הנוצרים המקומיים לעגו להסבר זה. אבל בכל זאת, שגריר ישראל אמר זאת ושיתף פעולה עם הכתב. זה טוב לדמוקרטיה, חשבתי, שהוא מתראיין לשישים דקות. הנה, ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מתמודדת עם ביקורת כנגדה מהתקשורת החופשית, נשמת אפה של הדמוקרטיה הגדולה, אמריקה.כך לפחות חשבתי, עד שבוב סיימון המשיך בסיפורו.

ואז סיפר בוב סיימון, הכתב המוערך, שמייקל אורן, שגרירה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הרים טלפון לנשיא חדשות CBS והאחראי הראשי על שישים דקות וביקש ממנו לבטל את הכתבה. עוד לפני שידורה! כן, שגרירה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ניסה למנוע שידור של כתבה עוד לפני שידורה. בוב סיימון לא שתק, וטרח לשאול את אורן לאור המצלמות את השאלה כיצד העז להרים טלפון כדי לבטל את הכתבה. אורן הסביר שהוא ידע שהכתבה עומדת לפגוע בישראל ביקש לבטלה. סיימון אמר שהוא כתב עיתונות כבר שנים ארוכות והרבה אנשים נפגעו מכתבות שהם ראו, אך איש עדיין לא נפגע מכתבה שהוא טרם ראה, ולמרות זאת אורן התלונן עליה. אורן ענה לשאלה זאת שהוא ידע שהכתבה עומדת לפגוע. סיימון קטע אותו ואמר לו שלא, הוא אינו יכול לדעת מה הכתבה עומדת לעשות לפני שידורה. אורן הודה שאכן אינו יכול לדעת ובכל זאת פעל למניעת שידורה של כתבה זאת.

כך פועלת מדיניות החוץ של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. היא מנסה למנוע שידור של כתבות לפני שהיא רואה אותן ולפני שידורן. היא מנסה לצנזר את העיתונות של הדמוקרטיה הגדולה בעולם. היא משחירה את שמה של ישראל במדינה שבה נמצא קהל התומכים הגדול ביותר של ישראל. במשדר החדשות החשוב ביותר בארצות הברית קיבלו כל הצופים תמונה כיצד רואה מדינת ישראל את חופש העיתונות. חופש העיתונות קיים, כל עוד הוא לא פוגע במדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. נכון, הצופים גם קיבלו תזכורת שישראל שולטת בשטחים שכבשה לפני ארבעים וחמש שנה, שהשטחים הכבושים הם גבינה שוויצרית, בה החורים הם של הפלסטינים. כל הצופים ראו שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לא מסוגלת להתמודד עם מידה מזערית של ביקורת בלי לעקם את כללי המשחק. הדמוקרטי.

את כל זה הם ראו בכתבה זניחה, שנושאה לא היה מעורר הדים, ולא יעורר שום הדים. ממש כמו המטס. אבל ממשלת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בדרכה האופיינית, פגעה במדינת ישראל על ידי השחרתה בשידור בפני צופים אמריקאים במשדר החדשות החשוב ביותר בארצות הברית. ממשלת ישראל, ושגרירה, הוכיחו שהם לא מבינים מהי דמוקרטיה ומהי תפקידה של העיתונות, ומהי חשיבותה של חופש העיתונות בדמוקרטיה. ואת זה הם עשו בשידור בכתבה של כתב חדשות חשוב, בתכנית החדשות החשובה בארצות הברית, הידידה היחידה של ישראל בעולם.

מעין מתנה שכזאת ליום העצמאות. ואם לעשות פראפרזה על דברי ראש הממשלה: ממשלת ישראל שכחה מזמן מה זה להיות דמוקרטיה.