חרונולוגיה חסרת חשיבות

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3547274,00.html

זה כואב לי להגיד את זה, אבל ח"כ אלדד צודק, ישראל אכן יכולה להסתדר בלי דן חלוץ.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3547242,00.html

זה יכול היה להיות מפתיע, לולא זה היה מובן מאליו. דמוקרטיה? אולי במקומות אחרים. אלינו אדם כזה, שאגב, זכאי לקבל אזרחות אוטומטית לו היה חפץ בכך, לא יוכל להיכנס. הוא ביקורתי מדי. מעניין מתי יתחילו לסתום לבלוגים פיות.

מה שמזכיר לי ששבוע שעבר שמו אותי בנענע בעמוד הראשון דבר שהוביל שוב למתקפת בלע כנגדי. כמה מהנה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/986556.html

עוד מאמץ קטן ואולי החרפה הקרויה מורים מן החוץ תימחק ממערכת ההעסקה בארץ. טוב נו, לא בארץ, אולי באוניברסיטאות. יש לקוות שהמכללות לא יפגרו הרבה מאחור.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3546044,00.html

ונסיים בצורה מעגלית, אכן פעמי השלום וחגיגות השלום משמחות מאוד. אבל זה מעציב שוב להסכים עם הימין. כסמולני מאניק שכל מעייניו לתת כמה שיותר שטחים לערבים עוכרי ישראל שרוצים להשמידנו, עליי להסכים שאולמרט אינו ראש ממשלה שיכול לדון ולקדם איזשהו נושא. הוא צריך להתפטר. גם בגלל היותו מושחת, וגם בגלל כשלונותיו כמנהיג.

גם אני יכולתי כמו עיתון הארץ לצאת צבוע עד שורשי שערותיי. לכתוב כתבה מתנשאת, מרוחקת, צינית, קרה, מעין אנתרופולוגית על הישרדות. אבל משום מה לשים אותה בעמוד הראשון של העיתון. אין גבול לצביעות.

אבל אני ראיתי את גמר הישרדות. ראיתי גם ראיתי. גם אני כמו כל העם המום מכך שנעמה ניצחה. אפשר לראות בזה צורת נקמה של המושבעים בהפקה - ניקח את מי שהעם פחות רצה ונבחר בה כמנצחת של הסידרה.

אפשר גם לראות זאת קצת אחרת.

אפשר לראות בנועם נציג העם היפה, הערכי, החזק, הישראלי האמיץ, הממשיך של דוש, כוורן, או בעברית דבוראי, נציג ישראל היפה. הימניים יכולים לראות בו ציוני דגול שממשיך בדרך הציונות מאז ומעולם. השמאלנים יכולים לראות גם בו את האדם הערכי והקצת נאיבי, שלום וחלום בעיניו. ברור למה העם בחר בו.

אפשר לראות בדן מנו את נציג הישראלי העכשווי, התחמן, המתוחכם, שנלחם מול גדולים ממנו ומנצח בזכות חוכמתו, כזה שתעשיית ההיי טק מבוססת עליו, שיודע לחתוך קצוות, לעגל פינות מהר, לחשוב מהר, לחשוב רחוק, לתכנן, להשיג ולהגיע. הימנים יכולים לראות בו אחד משלהם - תומך ביבי, המטרה מקדשת את האמצעים, כל עז, תרנגולת וכל גבעה צריכים להיות שלו. השמאלנים יכולים לראות בו אחד משלהם - מציאותי, שלום עושים עם אויבים, אנחנו חיים במזרח תיכון עם קשיים שצריך להסתגל למציאות שלו ולחיות בו, ולא באיזה אידיליה מנותקת (אי מתים). ברור למה אהבו אותו בהפקה, ולמה אני הייתי בעדו - הוא הפסיד גם בעם וגם במשחק.

לכאורה עם ישראל בחר בישראלי הערכי - בנועם. אבל זה לא המצב, שכן האידיאל של עם ישראל אולי בחר בנועם. באידיאלים, ברעיונות, כשזה לא מחייב, עם ישראל מצביע לדמות היפה שלו. אבל במציאות, כשזה חשב באמת, כלומר מי שהציג את עם ישראל בתכנית, המושבעים, הם לא בוחרים באידיאל או בדרך כלשהי. תמיד יש סיבות, תמיד יש תירוצים למה לא לבחור בדרך חד משמעית. כן, המושבעים הם כמו עם ישראל. לא מסוגלים לבחור כיוון ברור ולכן בוחרים באמצע. אותו אמצע ריקני, עם ערכים שאינם ברורים, למעט הישרדות. אותו אמצע שיקריב את הבן שלו (או את חברו הקרוב זה 30 שנה) כדי להגיע לאן שהוא רוצה, בלי שהוא מציג איזשהו ערך או תוכן משמעותי. נעמה או אולמרט. זוהי הבחירה של העם, המושבעים.

אפשר היה להגיד משהו על כל מושבע ומושבע, איזה סוג של ישראלי הוא: עידן, הנקמן הקטן, מרינה - אם אני לא, אז ברור שלא מישהו שהוא יותר טוב ממני, מושיק - בעל ה"ערכים" שבחירותיו מפוקפקות וכו' וכו'. אבל אין בכך צורך.

בעצם, לא היינו צריכים להתפלא.

אני רוצה להתנצל בפני תושבי אשקלון על כך שרק היום נזכרתי. כן, אני יודע, לא בסדר מצדי. גם בפני קוראי הבלוג אני רוצה להתנצל.

אבל אולי אעשה את המעשה הישראלי ואדרוש התנצלות.

הרי מה שקרה באשקלון היה ברור ומובן מאליו. פיקוד העורף פישל. הייתם מאמינים? הייתן מאמינות? שפיקוד העורף יפשל? הפיקוד שכה הצליח בזמן מלחמת לבנון השניה, הפיקוד שהנחיותיו הובילו למותם של ישראלים רבים, יהיו שיטענו עשרות, פישל שוב! מפתיע מאוד. הרי ברור שהפיקוד הפיק לקחים. בייחוד זה שעמד בראשו ופרש רק לפני מספר חודשים. אותו איש שהוביל את הפיקוד בזמן הפיאסקו בלבנון ולא עף הביתה דקה אחר כך. הוא זה שהמשיך להשליט בפיקוד הנורא הזה את רוח המפקד. פישלתי, לא אקח אחריות, אתנצח עם מי שחושב שאני אחראי על משהו, לא אפיק לקחים, לא אשנה כלום.

ואז, פתאום, איזה שנתיים אחר כך, ושוב פיקוד העורף מפשל בענק. אכן, התנצלותי הכנה בפני תושבי אשקלון, הייתי צריך לכתוב קודם על פיקוד העורף ועל כל מחדליו.

בעצם, תושבי אשקלון צריכים להתנצל בפני, אם היו קוראים את הבלוג הזה בזמן, היו מבינים שאסור להקשיב ולסמוך על פיקוד העורף, שמורשתו מורשת טמטום וחידלון היא.

אבל, גם הפעם איש לא ידרוש את ראשו של מישהו בפיקוד העורף. דבר לא ישנה את מה שהולך שם. הרמטכל ישתוק. שר הביטחון ישתוק. ורק האזרחים ייפגעו גם בפעם הבאה מהטמטום וכהות החושים של פיקוד העורף.

אין לי כוח לשים  לינקים  לכל מה שכתבתי על פיקוד העורף, פשוט תלכו לטור הצד של מלחמת לבנון. הכל שם. וכמו תמיד בישראל, הכל חוזר. רק הריבית הפעם הייתה נמוכה - איש לא נהרג. סביר שבפעם הבאה המחיר יהיה גבוה יותר.

אין  יום כזה. אין, אין. כזאת הצלחה, כזאת הזדהות, כאלו מחמאות.

מזמן לא חווינו התרוממות רוח שכזאת.

הגיע נשיא העולם, ג'ורג' W, והחמיא לנו. נתן נאום מצוין, שליברמן לא היה נואם נאום קיצוני ממנו.

אהח, קצת נחת.

אז מה אם הנשיא ג'ורג' W הוא אדם שנוא ברחבי העולם. אז מה אם אירופה לועגת לו ולא מבינה מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. אז מה אם בארצות הברית עושים כל המועמדים החדשים לנשיאות כל שביכולתם כדי להתרחק  מהנשיא ג'ורג' W. אז מה אם הוא משוטט ברחבי העולם כי ארצו שלו לא רוצה בו. אז מה אם הוא הרבה יותר מברווז צולע. אז מה אם הוא הביא את ארצו לשפל חסר תקדים מכל הבחינות. אז מה.

הוא נאם נאום תומך בנו. נאום שמראה שאנחנו צודקים. נאום שאומר ש300 מיליון אמריקאים נמצאים מאחורינו. נאום שאומר שאנחנו והוא הכי צודקים. אם הוא אמר אז הוא בטח יודע.

אם הוא תומך בנו, אנו יכולים לישון בשקט.

אם הנשיא המצורע מחמיא לנו כל כך, אז בטוח שאנחנו סדר.

אלא אם כן גם אנחנו מצורעים. או אז, מחמיא מין לבן מינו. או אז, 300 מיליון האמריקאים יהיו איתנו, וכך נהיה 307 מיליון, אבל שאר 5.8 מיליארד האנשים בעולם יהיו נגדנו.

אכן, כך יהיה אם נמשיך להיות מרוצים מחיבוק הדוב של בוש ותפיסותיו הקיצוניות.

אבל אנחנו נמשיך להיות מצורעים. ונהיה מרוצים מזה. כי הנה, בוש איתנו. ואם הוא איתנו מי יכול עלינו?