RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מאי 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
חשיפה שיקרית בבלוגוספירה ביום בו מוכרז סופית על מותו של בלוגלי (כאילו, לייק, למי איכפת, דה?) הגיעו לידי כותב שורות אלה ידיעות מרתקות קצת יותר על התרחשויות אזוטריות בקנה מידה גלובאלי בבלוגספירה. מובן שידיעות אלה אינן מוסמכות, ואין הוא לוקח אחריות על הרשום בהן, אולם כיוון שיש בהן כדי להאיר על תופעות חמורות המתרחשות ברחבי הבלוגוספירה הגלובאלית, הוא מצא לנכון לפרסמן, לא כל שכן, באתרו הצנוע, בתקווה שיהוו נורות אזהרה לנוער ולדור החדש החונך את הבלוגוספירה.
בימים ראשונים, כשבגרוש היה חור, בטלפון היה אסימון ובבלוגופירה היה יריב חבוט, עוד היו קיימים מעט בלוגים. באותם ימים רחוקים בלוג עם חמש ספרות נחשב פושט, ורק בלוג עם ארבע ספרות, דוגמת זה, נחשב כאליטה בלוגספירית ראויה לשמה. באותם ימים רחוקים, הבלוגספירה הייתה כמרקחה, ביצה, חממה ליצירתיות מזוככת, מזוקקת, מזוהמת. אנו אזובי הקיר, שבלוגינו היו עם חמש ספרות, לא נותר לנו אז אלא לקנא באליטה, היצירתית, המבריקה, השונה, השנונה, הכנה, המובילה, החשודה, והחשוב מכל, האליטה שהייתה כאן לפנינו.
בתקופה המטרידה ההיא, שני בלוגים זהרו כאש התמיד בבית המקדש, גבוה מעל שאר הבלוגים. לכן הם, ודמויות מפתח נוספות בחיים הישראליים זכו לבלוגי הערצה רבים מספור. אכן, מוזטל, היה גבוה מעל כולם, משכמו ומעלה, מאריות גברו, מנשרים קלו. במלים אחרות, הוא היה נמוך מים המלח. בפרויקטים שמערבבים גרוטסקה ומציאות, הפעיל את כל פעילי הבלוגוספירה בפרויקט שהוביל לחיסולו, כמו גם לחיסולה של תחושת השיתוף באתר הקטן. מוזטל היה עסוק במתיחת הקוראים, מתיחת זכויות חופש הביטוי, המתחים הבלתי נסבלים של מיניות ושעמום, שעמום ומיניות, והפכם לתחליפים שרק הכישלון יכול לחלצם. לכן, פרויקט הסיום שלו - פרויקט התוגות זכה להצלחה כבירה. אגב, מוזטל נחשד כרוגל אלפר, יאיר לפיד, סבסטיאן ויש טענו שקלמן הוא הוא מוזטל.
אולם, לא בהיסטוריה עסקינן. לא אגדה רעיי, ולא התכנסנו כאן להעלות את הנוסלטגיה מן האון. בחודשים האחרונים, כך נודע לכותב שורות אלה, חזר מוזטל מגלותו. נכון, שחזר בדמות שאין בינה ובין מוזטל המקורי ולא כלום, אולם הסימנים אותם סימנים, הצלקות מתחת לשדיים, אותן צלקות, המצוקה הפיזית והנפשית ממעיכה רבת שנים ניכרת בכל אות, בכל פוסט, בכל לגימה. המתיחה של הגבולות, החשד בקריאה בו, החשד שמא הכתוב אמיתי, שמא הכותב הוזה, שמא הכותב עושה, כל אלה ניכרים במוזטל ובמוזטל הנוכחי. כאז כן עתה, מתרכז מוזטל בבלוגו, כשמדי פעם הוא מגיב בבלוגים אחרים, כדי לזכות בפופולאריות בלי לחשוף את עצמו. כאז כן עתה הוא משחק משחקי זהות, משחקי גבולות, משחקי ביטוי. פגוע בבטן הרכה, ומכניס את הבטן הקשה פנימה. זוקף צואר וחורץ לשון, מצביע על צביעות וצובע בצבעוניות.
כותב שורות אלה לא היה חושף את חזרתו של מוזטל לולא חשש לנפשו של הנוער. חשיפה של הנוער לכתבים הקשים של מוזטל, הן כתביו הישנים, וביתר שאת כתביו החדשים, עלולה להזיק לנוער. בכלל, ראוי שחופש הביטוי, כמו שאר החופשים והחופשות, קצת יוגבל כשמוזטל מתעלל בקוראיו. רצוי להוסיף גם לישרא-בלוג, כמו שעושים לטלוויזיה, הגבלת גיל. בלוגים מסוימים צריכים להיות סגורים לגילאים מתחת לחמש, שבע, שתיים עשרה, שבע עשרה, ואסור שילדים או נערים יעסקו במין באופן חופשי, בטח אם הם מתחת לגיל 16. רצוי שבלוגים יעידו על עצמם, לפני שיעידו עליהם שוטרים, שהם מסוכנים לציבור, מהווים סכנה לנפשו של הנער הרך בשנים, כנאמר במקורותינו, קשוט לנער על פי דרכו. ולעלמה? על פי דרכי הוריה. מישהו חייב, אבל חייב לשמור על הנוער מפני מזיקין ומרעי בישין שכאלה. הרי כיצד נחשה ואדמתנו בוערת, הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן, כפי שאמר עיתונאי קטן שלי, ולכן לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה, ואזהיר מפני ליצים שבקירבם לא אשב, המסכנים את הנוער, המולדת, והאומה כולה בכתבי שיטנה אותם הם מפרסמים באין רואה ולעיני כל בשיקוץ הקרוי אינטרנט ובלוגוספירה. ואידך זיל גמור.
| |
איך בונים אויב
רוח המפקד שורה לא רק על ארגונים צבאיים. גם בארגוני תקשורת ישנה רוח המפקד.
למשל, ב-NRG, עיתון הבית של תנועת אם תרצו, רוח המפקד תואמת את ערכי התנועה בקידום; הסמול למעמד אויב, בין היתר בטורים קבועים של חברי הקבוצה, בטוריו של בן-דרור ימיני עורך אתר הדעות וכמובן בכתבותיו האובייקטיביות תמיד של בן כספית.
רוח זה משפיעה גם על הכותרות והסיקור של אירועים חדשותיים.
כך למשל, כרגע, הכותרת הראשית של האתר היא ביחס ל"משט פעילי השמאל".
כשנכנסים לכתבה, הדברים הופכים לברורים למדי. מצד אחד ישנם את פעילי השמאל. שם כוללני למדי שכולל גם אותי, שאין לי קשר כלשהו למשט, וגם עוד כמה עשרות אלפים, אולי מאות אלפים, סביר שמיליונים של אנשים בעולם שהם בשמאל ועושים פעילות כלשהי. מצד שני, ישנו את צה"ל, צבא ההגנה לישראל. מובן שאותם פעילי שמאל, חורשי רעת ישראל. כך אין לדעת מה הם מביאים על הספינות, למרות שמפעילי האוניות והמובילים שלהם מצהירים מה יש בהן בריש גליי, כפי שגם מצוטט באתר מודיעין ישראלי (בעל שם נהדר), אבל מובן שאין לסמוך עליהם ולא להאמין להם. הכתב והעיתון מעדיפים להאמין לבכיר הצבאי אותו הם מצטטים: "לאף אחד מאיתנו אין מושג מי באמת נמצא על הספינות ואילו אמצעים הם מתכוונים להוביל לרצועת עזה"
הציטוטים מאותו בכיר צבאי מבהירים שיש לנו כאן התנגשות בין ישראל, הדמוקרטית וצבאה, שתפקידו כרגיל להגן על ישראל, לבין אותם פעילי שמאל מסוכנים שכל רצונם בפרובוקציות וברעתה של ישראל: "והיה והם יבחרו לבצע פרובוקציות, כפי שנראה, לא נהסס להשתמש בכח." הקצין מניח שיהיו פרובוקציות, למרות שלא ברור איזה פרובוקציה אפשר לעשות בלב ים באמצעו של משט, אבל הצבא יהיה ערוך לכך וישתמש בכוח. האם אפשר להניח שהמשט כולו הוא פרובוקציה בעיני הקצין הבכיר, ולכן צריך לפעול כנגדו בכוח? ייתכן, לכן ייתכן שהקצין הבכיר שמר על אנונימיות בציטוט.
אולי צודק אותו קצין בכיר ורוח המפקד המעריבית. הגיע הזמן להשתמש קצת יותר בכוח כנגד פעילי שמאל לא רק במשטים, אפשר אולי גם בשייח ג'ראח שהם עושים נורא הרבה רעש, בכלל מזמן לא נפגע או נהרג פעיל שמאל על ידי כוחות צהל בבילעין למשל. הגיע הזמן ש"פעילי השמאל", לדעת NRG וכתבו אמיר בוחבוט, יפסיקו עם הפרובוקציות שלהם, יתנו כבוד לצה"ל ויפסיקו לעזור לערבים.
אגב, אם הקריאה שלי ב-NRG נראית מוגזמת, והתיוג של המשט כ"משט פעילי שמאל" נשמע כמו תיוג שמטרתו להכפיש את כל פעילות השמאל ככזאת הנוגדת את פעולות צה"ל, אפשר לקרוא סיקור אחר בוינט ולהיוכח במגמתיות המעריבית.
והערה לסיום, מובן שהמשט לגיטימי, חוקי, הגיוני ונבון. מטרתו להראות שהטענה הישראלית כאילו היא אינה שולטת בעזה שיקרית. מכאן גם ברור שהסיקור המגמתי, ההופך קבוצות אוכלוסייה לאויבים בכוח, על ידי מעריב, מסוכן יותר מהמשט עצמו.
| |
חדשות קשות וטובות כותב שורות אלה התלונן כבר פעמים רבות על כך שפוטבול הופך למשחק של נקבות. שורקים על כל עבירה, אסור להפיל את ה-QB, ועוד כל מיני חוקים שהופכים את פייטון מנינג ליותר טוב ממה שהוא. בין היתר, דואגים תמיד שהסופרבול יהיה או בפלורידה או בקליפורניה או באולם מקורה, כך שתמיד יהיה מזג אוויר וטוב, ולא יהיה משחק פוטבול אמיתי. אלה נשמרים לסיבובים המתקדמים בפליאוף, אולם נותרים מחוץ למשחק האמיתי. ובכן, לא עוד. הנהלת הליגה החליטה שב-2014, עוד 4 שנים, או שלוש עונות, הסופרבול ישוחק באצטדיון החדש בניו ג'רזי. איצטדיון פתוח באזור ניו יורק בחודש פברואר. ככה זה צריך להיות. זה יהיה הסופרבול הכי טוב אוור!!!!!!
| |
מנוע כניסה לאחרונה נמנעה כניסתם של כל מיני ליצנים, אקדמאיים ואחרים. ישראל מנעה את הכניסה, וקול צעקה גדולה נשמע. בישראל התפלאו מאוד, והימניים לא הבינו מה רוצים הסמולנים, שמתקוממים נגד מניעת הכניסה של אותם ליצנים אקדמיים. כולם כל הזמן אומרים שלא בסדר שישראל לא נתנה לליצנים אקדמיים להיכנס.
אבל הדגש היה במקום לא נכון. ישראל לא מנעה כניסה של ליצנים ואקדמאיים לישראל. היא מנעה מהם להיכנס לשטחים.
אולי התזכורת לכיבוש, שממשיך לפעול, היא זאת שמפריעה כל כך. הרי רוב הישראלים רוב הזמן לא שומעים על הכיבוש והוא ודאי אינו מפריע להם. פתאום, מאשימים אותנו שאנחנו מונעים כניסה למקום שאנחנו בכלל לא נמצאים בו! הרי יש רשות פלסטינית. יצאנו מעזה מזמן, אז מה פתאום זה קשור אלינו המשט הזה? הרי ישראל כבר מזמן לא כובשת את עזה, וזה הכל בגלל החמאס.
אבל הנה התזכורת המכוערת, ישראל כובשת וממשטרת. היא מונעת כניסה ויציאה מהשטחים שאותם היא כבשה ובהם היא מחזיקה. הטרגדיה היא שרוב הזמן מניעת היציאה מובנת מאליה. לרוב, מניעת הכניסה לא זוכה כבר לאזכור. דיונים על הגבלות תנועה מתקיימים בחוגים הסמולניים הבוגדניים ובהם בלבד. הדיון על יחס ישראל לשטחים ולקורה בהם הופך לדיון נקודתי על שכונה כזאת, התנחלות לא חוקית אחרת, פוגרום פה, נקמת דם שם. מרוב השחתת זמן על הטקטיקה, האסטרטגיה מזמן ניצחה. הדיון המערכתי על הכיבוש כבר מזמן לא מתקיים, ואפשר להמשיך להתעלם מהכיבוש בנחת. רק כשישראל מונעת כניסה של ליצנים, אקדמאים ואוניות גדולות אפשר להיזכר עד כמה ישראל כובשת. וזה, חייבים להודות, לא נעים.
| |
לדף הבא
דפים:
| |