חרונולוגיה חסרת חשיבות

אבי שלחני להביא לו בשר. בשר הוא ביקש. לכן תיאר לו בפרוטרוט את האטליז. זה נמצא ברחוב חורי. כך הוא אמר. (שמות המקומות והגיבורים שונו מטעמי סודיות). אתה מגיע לשם, לוקח ימינה, ועולה עד שאתה מגיע לאיטליז. אם אתה  מפספס את האיטליז, יש מיד אחריו מאפיה של פיתות, ככה תדע שזה האיטליז. האחים משהו. ככה הוא קרא לאיטליז. אחרי שאתה נכנס, תבקש את עבד. הוא הכין לי את ההזמנה.

הגעתי ליד רחוב חורי. חניתי ועליתי לרחוב חורי. לקחתי ימינה. ראיתי איטליז. מיד אחריו ראיתי מאפיה. חיוך גדול עלה על שפתיי. בכזאת קלות למצוא את האטליז. השם היה האחים משהו. מעולה. כל כך קל וכל כך פשוט. קניתי לי בייגלה במאפיה, ונכנסתי לאיטליז. עבד נמצא? כן, אני עבד. מעולה. אבא שלי, נתתי את השם, שלח אותי לקחת את ההזמנה שלו. איזו הזמנה? ציינתי את שם המשפחה. אין לי הזמנה כזאת. רגע, אולי שם פרטי. אין לי הזמנה כזאת. אולי שם של אמא שלי. לא, מצטער, אין לי הזמנה כזאת. אתה אולי רוצה לטלפן אליהם? כן, טילפנתי, תפוס. תבדוק שוב. הוא בדק שוב. שם פרטי, שם משפחה, אמא. כלום, כלום. אין הזמנה ואין נעליים. תגיד לי, יש עוד איטליז פה ברחוב? כן, למטה מימין.

הלכתי למטה מימין. חלפתי על פני האיטליז. האחים משהו, היה השם. אחריו מיד הייתה מאפייה של פיתות. לא נכנסתי  לקנות בייגלה. נכנסתי לאיטליז. סליחה, עבד נמצא? כן, אני עבד. אתה הבן של אבא שלך? כן. הנה ההזמנה שלך.

יצאתי שמח וטוב לב והבנתי שרק ליברמן מבין ערבית.

כיוון שהמלים איבדו את משמעותן, או אם נדייק שאי אפשר לדעת את המשמעות השונה של מלים שונות (במתמטיקה היו כותבים זאת כך, למרות ש- X!=Y, Y!=Z הרי משמעות X=משמעות Y=משמעות Z), הוספת המלה תהליך לפני אותה מלה (כלומר תהליך של X), תחזיר למלה את משמעותה המקורית.

כמו נגטיב לפוזיטיב, כך נאום נתניהו לנאום אובמה.

מול אל-אזהר יש לנו את בר-אילן. מול אובמה יש לנו את נתניהו.

מול רטוריקה ארוכה, חדשנית, שמנסה להיראות אמיתית יש לנו רטוריקה בנאלית, משעממת ועבשה.

אצל אובמה הפתיחה הייתה ארוכה וביססה תפיסת עולם אוניברסליסטית והומנית שעברה באופן טבעי לדיון בלא אחד, לא שניים, לא שלושה, לא ארבעה, לא חמישה ולא שישה כי עם שבעה נושאים שונים שצריך לדון בהם. הרבה מעבר לרשימת שלושת האתגרים הבנאלית שנתניהו לא שכח מימיו במועדון ב-MIT והגיעה אחרי חצי דקה בערך. מול ציטוטים מג'פרסון, הקוראן, התלמוד והברית החדשה היה לנו את בן-גוריון. אפילו ציטוטים מהתנ"ך לא היו כמעט. היו גם כמה טעויות עברית מביכות. אולי כדאי להמליץ לנתניהו לרענן את צוות כותבי הנאומים שלו? כי אלה שהוא משתמש בהם תקועים מאוד רחוק בעולם רטורי מיושן, שאובמה כבר מחק מזמן.

מול מסרים כנים ונועזים היו מסרים ששמענו כבר (מי אמר יתנו יקבלו?).

או בעברית, הייתם קונים ממנו מכונית משומשת? כנראה שכן, אחרת איך הוא נבחר להיות ראש ממשלה פעם שניה? כי כנראה שאתם מוכנים לקנות ממנו מכונית משומשת. ככה זה, מגיע לנו רטוריקה עבשה שכזאת, שמסריה מייגעים, ועתידה מאחוריה, כמו של כולנו כאן.

מתנהלת לה הצגה. על הבמה שני שחקנים בתפאורת מטבח. לפתע, איש מהקהל קם, עולה על הבמה, ניגש למקרר, פותח אותו ומוציא ממנו סנדביץ. הוא חוזר ומתיישב במקומו. או אז מרעים קולו של הקריין: "מרגיש שאתה חלק מההצגה, מה הפלא, כל פעם שאתה ממלא פיס אתה בונה תיאטרון בישראל."

זוהי הישראליות החדשה, ומפעל הפיס, כהרגלו, מייצגה נאמנה. הכסף קונה הכל. בזכות הכסף מותר הכל. השקעת גרוש בפיס, מותר לך להרוס את התרבות ואת הנורמות התרבותיות המקובלות. מפעל הפיס מעודד את התרבות בישראל. חבל רק שאין לו מושג מה משמעות המונח.