חרונולוגיה חסרת חשיבות

בימים, שבועות וחודשים הקרובים נפרסם כאן מעין מדריך למהגר הישראלי לאמריקה. בלי נדר.

 פרק ב': פתח חשבון בנקאי בארגון אשראי שיתופי - קרדיט יוניון

בעוד ישראל מזדעזעת מהרס חלון של סניף בנק מקומי, באמריקה מצאו לזה את הפתרון. למעשה, בארצות הברית, ערש הקפיטליזם, ישנו מנגנון שעוקף או אולי עוקץ את הבנקים ומאפשר לחבריו להנות משירותי בנקאות חינם אין כסף. קוראים להם באמריקאית קרדיט יוניון, בתרגום לעברית אפשר לקרוא להם ארגוני אשראי שיתופיים או איגודי אשראי.

כשאתה מהגר לאמריקה (עם ויזת עבודה, כמובן), אחרי שעשית קניות וקנית חמאה לא מלוחה, או אולי לפני כן, חפש לך איגוד אשראי שכזה. איגוד זה הוא מוסד הנותן את כל שירותי הבנקאות הרגילים: צ'קים, חשבון חיסכון, חשבון הלוואות, משכנתאות, הלוואת רכב, אפילו כרטיסי אשראי. אבל, בניגוד לבנקים, ארגוני האשראי השיתופי הם ארגונים ללא מטרת רווח. מטרת קיומם היא מתן שירותים לחברי האיגוד וחלוקת רווחים, אם יש כאלה, חזרה לחברי הארגון.

למעשה, כך היה גם פעם בישראל. בנק הפועלים נועד כדי לעזור לחברי ההסתדרות. לשם כך הוא נועד. הוא היה יכול להיות מלכ"ר, אבל הוא הפך לעסק אי שם מזמן. גם בנק פועלי אגודת ישראל היה יכול להיות מלכ"ר. בנק המזרחי אמור היה להיות בנק המשרת את חברי תנועת המזרחי, המפד"ל ההיסטורית. כך שגם הוא היה יכול להיות מלכ"ר.

בארגון השיתופי שלי מחלקים את הרווחים חזרה לחברי הארגון. איך עושים זאת? ארגון האשראי השיתופי שלי נותן לנו פלוס על העו"ש. ולא סתם פלוס, הריבית שאנו מקבלים על העו"ש היא של 1.93 אחוז שנתי, שהיא גבוהה בכאחוז וחצי מהריבית במשק האמריקאי כרגע. אין חשבון חיסכון שמתקרב לתת משהו דומה. נכון, ישנם ארגוני אשראי שיתופיים שנותנים פחות. למשל, במקום מגוריי הקודם ארגון האשראי השיתופי מחלק לחבריו כרטיסי טיסה. קצת פחות שווה, ועדיין נחמד. מובן שחשבון העובר ושב בארגוני האשראי השיתופיים חינם. גם הצ'קים חינם. גם כרטיס האשראי חינם וכמעט בלי מגבלות (בניגוד לבעיות הרגילות בהשגת כרטיס האשראי, כפי שנרחיב בפרקים הבאים של הסידרה).

ישנה מגבלה אחת בארגוני האשראי השיתופיים - צריך למצוא את הדרך להיות חבר בהם. כך, אצלנו, רק מי שעובד במקום העבודה שלי או קשור אליו בקשר כלשהו, אליו ואל מקומות העבודה האחרים באזור (בהערכה גסה כ-40 אלף איש), יכול להיות חבר. אולם, ישנם ארגונים אחרים שפתוחים לפני מהגרים מפולין, ובעצם, אין אדם שלא ימצא לו יכולת להיות חבר בארגון אשראי שיתופי.

אז כשאתה מגיע לאמריקה, חפש את הקרדיט יוניון הקרוב למקום מגוריך. זה עדיף בהרבה על לשבור חלונות של בנקים מסחריים שעושקים אותך בכל הזדמנות אפשרית. ואני מדבר על ישראל כשאני מדבר על בנקים מסחריים שכאלה, באמריקה, אפשר גם לעשות כסף מבנקים מסחריים, אבל עדיף להיות חבר בקרדיט יוניון. זה מחזיר כסף, מחזק את הקהילה, ומקטין את הפערים החברתיים. כל אותם ערכים שהיו קיימים פעם בישראל, והומרו בשמירה על חלונות הראווה של הבנקים.

אם ברצונך לשמוע על עוד נושאים הקשורים להגירה לאמריקה, אנא שאל/י בתגובות לקטע זה.

נ.ב.
בלוג זה אינו מעודד הגירה לאמריקה. נחמד לנו כאן כשרוב הישראלים עדיין בארץ.

לעתים נדירות אפשר למצוא בטוקבקים דיונים מעמיקים שחוקרים דגולים עוסקים בהם. אכן, מהו הפרטי, מהו הציבורי, מהו המרחב.

המרחב הציבורי נחשב כמרחב שלישי, בין המדינה והפרטי. זהו הציבורי. המרחב הציבורי גם לרוב מופרד מהמרחב הכלכלי, ששיך לתחום הפרט בעיקר. לכן, כשמפגינים ברחוב מפגינים במרחב הציבורי. לכן ההצעה לנטוע אוהל במרחב הפרטי, בסלון, נחשבת נלעגת. הסלונים, בעיקר הספרותיים, נחשבו חלק מהמרחב הציבורי בתור הזהב שלו, ואפילו חדרי סלון בבתים פרטיים נחשבו מרחבים ציבוריים
באותה התקופה. שכן, חדרי השינה היו החדרים הפרטיים, בעוד הסלון היה המקום בו התכנסו האזרחים לדון בענייני המדינה ולבקר את השלטון.

ומה בדבר הבנק? האם הבנק פרטי כמו שהסלון פרטי? אם הסלון אינו פרטי, ודאי שהבנק אינו פרטי. אולם נניח שהסלון פרטי, האם זה הופך את הבנק לפרטי? במדינת ישראל, כמו ברוב מדינות העולם, הבנקים אינם פרטיים. הבנקים הם ציבוריים. הציבור הוא המחזיק ברוב אמצעי השליטה בבנקים, והבנקים נמצאים בבעלותו המרכזית. בנק לאומי ודאי שנמצא בידי הציבור ואפילו בשליטת המדינה, עדיין. בנק
הפועלים אמנם נשלט על ידי שרי אריסון, אך זאת מחזיקה בפחות מרבע ממניות הבנק. רוב שאר מניות הבנק נמצאות בידי הציבור, אם באופן ישיר או באמצעות חברות השקעות, דוגמת קרנות הפנסיה וכדומה. מכאן, הבנקים ודאי שאינם פרטיים.

אבל השאלה היא שאלה גדולה יותר. מהם היחסים בין המרחב העיסקי לבין המרחב הציבורי. וכאן מקומם של הבנקים, והדיון בו חשובים. לכאורה, המרחב הציבורי דן בביקורתיות בענייני השלטון. לכאורה, העיסקי אינו ציבורי, וודאי שאינו עניינו של הציבור, שכן ההיגיון הכלכלי הוא המניע אותו, ולא ההיגיון הציבורי, ודאי לא זה הדמוקרטי. אולם, כשהעסקי ממומן על ידי הציבור, מוחזק בידי הציבור באמצעות מניות, מתופעל על ידי הציבור, בזכות השלטון והחוקים שזה משית על העסקים, הרי המסקנה חייבת להיות שגם הבנקים, כמו גם המגזר העסקי כולו, צריכים להיות חלק מהדיון המתקיים במרחב הציבורי.