זהו אחד מאותם נתונים שתמיד מטלטל אותי בטיסות.
64-
מעלות פרנהייט. תמיד מספקים את הנתון הזה. כמו גם את השעה במקום היציאה, במקום
הנחיתה, וכמה זמן נשאר. ועם כל הנתונים האלה מספקים גם את הנתון של חום האויר,
יותר נכון טמפרטורת האוויר מחוץ למטוס. ואני שואל את עצמי, למה? למה לעזאזל שיהיה
למי מנוסעי המטוס איכפת שבחוץ יש 64-
מעלות פרנהייט. מה הם יעשו עם המידע הזה? באיזה משחק טריוויה תעלה השאלה שהתשובה
אליה תהיה 64-
מעלות פרנהייט.
זה במסגרת המידע שנותנים לנו שאינו נחוץ כלל.
ועדיין מישהו או משהו או איכשהו חשב פעם, ומאז הם לא מפסיקים לחשוב, שלספק את
המידע הזה זה משהו נחוץ. כך גם שלטי האסור לעשן במטוסים. הפעם מוכרים לנו את
האיסור הזה עם "איכות האוויר חשובה לנו, ולכן אסור לעשן בטיסה" קשקוש
מוחלט כמובן, כי איכות האוויר בתוך מטוסים ידועה כאינקובטור למחלות, ורוב חברות
הטיסה לא מעניין אותן כקליפת השום המחלות האלה באוויר המטוס, אבל איכות האוויר
חשובה להן. וחשוב להן לספר לנו שחסרות שישים וארבע מעלות פרנהייט באוויר מחוץ
למטוס.
אולי בעצם מספרים לנו שיש 64-
מעלות פרנהייט בחוץ שנרגיש כמה נח בתוך המטוס עצמו. רק דמייין לעצמך להיות מחוץ
למטוס, יהיה ממש קר. קור ממש לא אנושי. אבל אם כך, הרי כל הרעיון של לטוס הוא לא
אנושי, וזה מה שהקור החיצוני גורם לנו לחשוב. אנחנו לא אמורים להיות במקום בו
האוויר הוא בטמפרטורה ל 64-
מעלות פרנהיייט. וכן, זה נעים בפנים. בשעה הראשונה. בשעה השנייה. בשעה השלישית.
ברביעית, אחרי שהסרט הראשון והפרק מתכנית הטלוויזיה כבר נגמרו, המחשבות על האוויר בחוץ
מתחילות להיות טורדניות.
בשעה השמינית והתשיעית הסרט השני וסדרת
הטלוויזיה שעומדת להיגמר משעשעות למדי. אבל בשעה האחת עשרה, שוב חוזרות המחשבות
שקר שם בחוץ, והחיים זה לא קיבוץ, 64- מעלות פרנהייט. הגוף גם לא בנוי לשבת במטוס 12
שעות רצוף, בקור של 64- מעלות פרנהייט בחוץ. אבל המידע הזה ממש לא נחוץ, ממש לא
נחוץ.
כשחושבים על זה עכשיו, שני הסרטים שראיתי בדרך
הלוך אינם מוצעים בדרך חזור. מזל שראיתי אותם בדרך הלוך ולא חיכיתי איתם לחזור. כך
הייתי מאבד חמש שעות מתוך ה-12 של הטיסה על סרטים שלא ראיתי. ואולי הסרטים נעשים
ארוכים יותר כי הטיסות נעשות ארוכות יותר, כלומר יש יותר טיסות, ויותר אנשים טסים
יותר שעות, אז עושים סרטים ארוכים יותר. כן, שלוש שעות סרט זה משהו נהדר לטיסה של
12 שעות. רבע טיסה על סרט אחד, ופוף, פתאום לא קר בחוץ. הסרט לא טוב, חלילה, אבל
הזמן עבר כמעט בלי שחשבתי על הטמפרטורה בחוץ.
זה אחד הז'אנרים החביבים עליי, כתיבה בטיסות בין
ישראל לארצות הברית. ככה יצא המשפט הזה. כרגע הוא שיקרי, הטיסה היא לא בין ישראל
לארצות הברית, אבל האורך של הטיסה ארוך אפילו יותר. אחרי שני סרטים לא טובים,
שכיסו פחות מחצי טיסה, ועוד שלושה פרקים של סידרה אידיוטית בחביבותה, או אולי
חביבה באידיוטיותה, ועדיין נשארה חצי שעה. דבר שאומר שעוד מעט הז'אנר הזה, לא,
הדוגמית הנוכחית של הז'אנר הזה תיגמר. פעם כתבתי על איך אנשים מזדקנים תשוך כדי
טיסה שכזאת. שאתה רואה אותם, אני רואה אותם צעירים ויפים בתחילת הטיסה, ואז
בהמשכה, בסופה, הם נראים זקנים, מותשים, מיובשים. אולי בגלל שכל כך חם להם ונעים
בפנים והם יודעים שקר ומגעיל בחוץ.
אולי כך גם מרגישים החיידקים בחיינו. אומרים
להם, 20 מעלות צלסיוס בחוץ, כשבתוך הגוף שלנו יש 36.6 מעלות צלסיוס. בפרנהייט זה
יישמע דרמטי יותר. הקור בחוץ, אומרים לחיידקים בגופינו הוא 70 מעלות פרנהייט,
ובפנים קרוב ל95. הם בטח מגיבים כמו שאני מגיב עכשיו לידיעה שבחוץ 26- מעלות
פרנהייט. כן, התחלנו בתהליך הנחיתה, והטמפרטורה בחוץ מתחממת. חשוב לדעת. עכשיו כבר
26- מעלות פרנהייט! שזה 33- בצלזיוס. מסתבר שבסביבות ה-30- הם נפגשים. חשוב לדעת.
כן, יש עוד 17 דקות, כך ש11 שעות וארבעים דקות מאחורינו.
השיר המתאים לקטע הזה הוא כמובן השיר הזה. בגלל
ההיפוך. ובכלל רציתי לכתוב על שקרים מדעיים קטנים, אבל את מי זה מעניין. ותודו שחשבתם
ששוב אשים את ש.. ארצי במטוס סילון. לעוס. לאוס. יש מדינה כזאת. גם בהוטן. שמעתי
עליה הרצאה. גרועה. גרועה. בעצם, לא הכי גרועה. היו גרועות ממנה. תמיד יש גרועות
ממנה. יש גם מדינות גרועות מבהוטן. לא הייתי בבהוטן. בטוח שזה הפסד גדול. לא בטוח
שזה הפסד גדול. היא ליד הודו. וטיבט. לא בטוח שזה הפסד גדול. מתחמם בחוץ. 21-. אם
הייתי מתעניין בסיבתיות, הייתי מחכה לראות באיזה טמפרטורה יגידו לי להפסיק לכתוב.
אבל אני לא. כי קישורים וחיבורים בין פיסת מידע חסרת חשיבת אחת לבין פיסת מידע
חסרת חשיבות אחרת יצרו כבר כל כך הרבה מדע גרוע, שאין סיבה להמשיך לחשוב שיש טעם
בכך. או בידיעה מה הטמפרטורה בחוץ. אגב, הם בחיים לא יגידו מהי הטמפרטורה בתוך
המטוס. רק יספקו שמיכות. כי זה יהיה המידע הרלבנטי באמת. אבל כך עושות כולן.
מספקים מידע חסר חשיבות כדי שאפילו לא נחשוב מה המידע המשמעותי המוסתר מאיתנו..
כי כן, אחרי כמעט שתים עשרה שעות טיסה, כל שנותר
לחשוב עליו הוא תיאוריות קונספירציה. לפחות משהו אחד טוב יוצא מטיסה של 12 שעות.
טיסה של שמונה שעות תיראה קצרה.
חמישה ימים לאחר מכן, ואין לי מושג מה השיר
שרציתי לשים כאן. מובן מאליו. ועצוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
