חרונולוגיה חסרת חשיבות

ראיתם כבר דובים?
שאלה אותנו ג'ן, הידועה גם בשם ג'ניפר, בעלת הבית שלנו. החלטנו לא להתלוצץ איתה וענינו שלא, לא ראינו דובים. לא דובים וכן יער. יער יש לנו ליד הבית. כל החיות שראינו עד כה התמצו בכמה נזירים קמצנים וסנאים חורשי רע. הם תמיד חורשי רע בייחוד כשהם עומדים על שתי רגליים. אה כן, ראינו גם ציפור כחולת זנב. ישנם גם קצת חרקים, אבל אנופלס וכולירות יש בכל מקום  .   בייחוד כולירות.

לבעלת הבית שלנו, ג'ן, הידועה גם בשם ג'ניפר, יש נטייה להתייחס לכל האנשים סביבה בשם פרטי. היא לא קראה את המאמר שמסביר שאנשים שלא מכירים את האנשים אליהם אתה מתייחס, לא צריך לאזכר בשם פרטי. כך, כשהתקלקל המזגן, כלומר כשהמזגן התחיל להציף את קומת המרתף, היא אמרה שבריאן יביא פילטר למזגן. לא שאלנו מי זה בריאן. למה שנשאל מי זה בריאן? חשדנו, אולי בריאן זה בן זוגה? אולי זה הגרוש שלה, שכן מעולם לא שמענו על בריאן קודם לכן. ובכל זאת היא בעלת הבית שלנו, וחתמנו מולה חוזה שכירות.

כשג'ן, בעלת הבית שלנו, הידועה גם בשם ג'ניפר, הגיעה לעשות סיבוב בדירה, היא אמרה שבריאן יגיע בערב ויביא פילטר. לא שאלנו מי זה בריאן. היא גם אמרה שג'וני יבוא להסתכל על האמבטיה ועל האסלה. לא שאלנו מי זה ג'וני. היא מכירה את ג'וני, הוא בחור טוב, היא אמרה. אז ג'וני יבוא לתקן את האסלה, בריאן יבוא להביא פילטרים למזגן, והמזגן יעבוד כמו שצריך, וגם האסלה תהיה מחוברת כמו שצריך.

למזלנו, המזגן התחיל להרטיב יום אחרי היום הכי חם כאן. היום הכי חם כאן היה שבוע שעבר, היו בו ארבעים מעלות צלסיוס, ושבעים אחוזי לחות. אבל המזגן התחיל להרטיב יום לאחר מכן. וכשהוא התחיל להרטיב, הפסקנו להשתמש בו.

הבוקר הפעמון צלצל ממש מוקדם. רצתי אפוף שינה לדלת, חשבתי שזה איש היופיאס מביא דואר, אבל לא. בריאן הציג את עצמו, אולי, אני לא ממש זוכר, ונתן לי שני פילטרים למיזוג האוויר. לא הצגתי את עצמי. הייתי בלי חולצה, כי רצתי לדלת אפוף שינה. גם לא ממש זכרתי מי זה בריאן. חוץ מאיזה איש שג'ן, הידועה גם בשם ג'ניפר, בעלת הבית שלנו, מכירה. היא לא טרחה להגיד לנו מי זה בריאן. גם לא שאלנו. בריאן אמר שטכנאי מיזוג האוויר יגיע באחת עשרה ושלושים, וביקש שנשאיר לו, לטכנאי, מפתח. הסכמנו.

באחת עשרה שלושים וחמש יצאנו מהבית. בריאן בדיוק חנה. כיוון שזוגתי מנומסת, היא הציגה את עצמה בפני בריאן ובריאן הציג את עצמו בפניה. אני בריאן, הוא אמר. והוסיף שיחכה לטכנאי המזגנים. לא שאלנו אותו מי הוא. הוא בריאן.

כשחזרנו חיכה לנו פתק על הדלפק. בריאן הסביר שהמזגן מקולקל. שהטכנאי צריך להביא חלק לתקן אותו וביקש לא להשתמש במזגן. הוא גם חתם. בריאן לפיס*. עכשיו גם לג'ן, בעלת הבית שלנו, הידועה גם בשם ג'ניפר, קוראים לפיס. אז הוא כנראה בעלה, או אולי גרושה. בפתק הוא גם כתב שג'ניפר תיצור קשר עם איש המזגנים לקבוע את השעה. זה היה לנו די מוזר, הרי קוראים לה ג'ן, לפחות כך אנחנו קוראים לה, אז תמהנו מדוע בריאן, שחולק איתה שם משפחה, משתמש בשם הרשמי שלה. אבל לא ניכנס להם לחדר המיטות. לא שאלנו מיהו בריאן, ועכשיו היינו במתח, גרושה, בעלה? מיהו בריאן לפיס?

ואז הגיעה השעה עשר חמישים ושמונה בערב. כהרגלי ראיתי טלוויזיה. הפעם ראיתי אנ.בי.סי, שלא כהרגלי. ואז בדקה לאחת עשרה התחילו החדשות המקומיות. והן התחילו עם דקה של מזג האוויר, לפני כולם, ולפני החדשות עצמן. דקת מזג האוויר שלכם עכשיו ממש כאן עם בריאן לפיס. בריאן לפיס!!! אותו בריאן לפיס? לא יכול להיות, מלמלתי לעצמי. לא יכול להיות. אבל בריאן לפיס קריין את מזג האוויר, סופות ברקים ורעמים במזג אוויר נעים חוץ מזה. אבל לא ראו אותו. אולי זה בריאן לפיס אחר? אז חיכיתי את כל שאר החדשות ברשת הזאת, ואכן לאחר כשבע דקות התייצב בריאן לפיס, זה שלא ידענו מיהו, שהוא בעצם בעלה של ג'ן, הידועה גם בשם ג'ניפר, בעלת הבית שלנו, על מרקע הטלוויזיה שלי והודיע לי מה יהיה מזג האוויר היום, נעים עם סופות ברקים רעמים וגשם. הוא גם נראה דומה לאותו בריאן לפיס שראינו הבוקר מחכה לטכנאי. זה היה הוא. זה אותו בריאן לפיס!

מייד צרחתי ששכרנו דירה מסלבריטי. זוגתי עוד ניסתה להקטין מחשיבות הבשורה. מי כבר רואה אותו, אפשר לחשוב. היא אמרה. ואני בחיוך ניצחון הבהרתי לה, זה אנ.בי.סי של ספרינגפילד**. לא הייתי צריך להוסיף דבר, סלבריטאי בקנה מידה סימפסוניאני!!!

עד כדי כך נשתכחו ממנו עשתונותיי, שהיום כשיצאנו מהבית במזג אוויר נאה מאוד שמחתי על כך, ורק כשיצאנו מהבנק למבול זועף מלווה במופע אורקולי של רעמים וברקים, שקצת הפחידו את קצינת ההלוואות שלנו, הברקים, רעמים לא מפחידים אותה (ובכלל היא תחכה לסיפור אחר), רק אז נזכרתי שבעצם בריאן לפיס, בעל הבית שלי והחזאי שלי, אמר באמת שיהיו סופות רעמים וגשום. אז נרטבנו בשימחה, ובידיעה, שבעל הבית שלנו הוא גם החזאי שלנו, אם נבחר לראות אנ.בי.סי.

*מובן שהשמות שונו כדי לשמור על זהות המעורבים בעניין.

** העיר הכי נפוצה בארצות הברית של אמריקה

אמיצה.

יצירתית.

אמנית.

ביורק!

בעצם, איך קרה שיש לנו את הבית שלנו? שאלתי את הוריי.

אין לחשוד בי שאני שייך למעמד מחוסרי הדיור. אף פעם לא אהבתי אוהלים, יש להם נטייה לספק מיטות קשות למדי, ולמרות שאני אוהב את מזרוני קשה, עדיין האדמה קשה לי מדי. פעם, על אוניה, ישנתי על סיפון המתכת. היה קשה, ואפילו אוהל לא היה לראשי, אבל לא הייתי מחוסר בית.

אין לחשוד בי גם שאני נוהג בסולידריות כלפי דרי אוהלים. אני חלק מהמעמד שנולד לדירה. כלומר, כשנולדתי זה לא היה המצב. אך עם השנים, הוריי כילכלו צעדיהם בתבונה, ולימדוני תבונה זאת, וכך בערוב ימיהם הם מההורים שיכולים לעזור, כפי שעשו, לכל אחד מילדיהם, להגיע לדירה משלו. אז תהיה לי דירה משלי. לא אהיה מחוסר דיור.

אבל המאבק למען הדיור נגע בי לא מזמן. הכיצד, כפי שטענו כל העיתונים, פעם לפני שלושים וארבעים וחמישים שנה, זוג צעיר, שעבד קשה, והתפרנס מעט, ובכל זאת השכיל לחסוך פרוטה לפרוטה, מעה למעה, הצליח להגיע לדירה, והיום, היום בלתי אפשרי לזוג שכזה להגיע לדירה? איך הדרדר המצב? למה פעם הכל היה כל כך קל, והיום כל כך קשה?

אז שאלתי את הוריי, איך בעצם קנו את ביתם, דירתם הצנועה, הראשונה. עבדנו קשה, הם אומרים. הם מספרים. אבי היה עובד עבודות דחק, בתחנות דלק, במפעלי מזון כושלים, ואמי, מורה בבית ספר יסודי. ואיך הגעתם לדירה? אני מקשה בכל זאת. טוב, ההורים עזרו. ההורים עזרו? אני פותח אוזניי כלא מאמין! לפני ארבעים שנה ההורים עזרו? לא ייתכן! כן, הוריי מתעקשים, לפני חמישים שנה, ארבעים ומשהו שנה, ההורים גם אז עזרו בקניית הדירה. הם קנו דירה בשכונה טובה בעיר מגוריי. וההורים שילמו להם כשליש משווי הדירה. שליש!!! כן, גם לפני חמישים שנה אי אפשר היה לקנות דירה בעיר גדולה במקום מרכזי, זוג צעיר, ללא עזרה מן ההורים!!!

טוב, זאת הדירה הראשונה. וכיצד קניתם את הדירה השנייה, זאת שבה נולדתי, אני מקשה. טוב, מכרנו את הדירה הראשונה, אבל זה לא הספיק. גם השכונה הייתה פחות טובה, בקצת, אבל גם זה לא הספיק, כי היינו צריכים דירה גדולה יותר. אז ההורים עזרו. ההורים עזרו? שוב אוזניי מצילות בעודי משפשף עיניי כלא מאמין למשמע אוזניו. כן, ההורים עזרו. גם לפני ארבעים שנה ההורים עזרו, ובלי זה אי אפשר היה לקנות דירה!

ואפילו את הבית בו הם גרים כיום, בו גדלתי רוב חיי. טוב, כאן היה כבר יותר מזל משכל. טוב, היה גם שכל. והיו גם הורים שבדיוק עזרו, ועוד איזה ירושה קטנה שגם לא הזיקה, אבל כן, גם אז לפני שלושים וחמש שנה, זוג שכבר לא היה כל כך צעיר, שרצה לשפר את חייו ולקנות דירה טובה יותר, הזדקק לעזרת הורי הזוג.

מסיפורים של הוריי הבנתי, מאז ומעולם מי שרצה דירה סבירה בישראל הזדקק לעזרת הורי הזוג. כן, בישראל המעמד החברתי עובר בירושה. איש לא שומע על כל אלה שאין להם כסף לדירה, או אפילו לשכירות בתל אביב. הם לא מעניינים ולא נכנסים לעיתונים (ע"ע שירם של טיפקס, הנה אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון, מלפני יותר מעשור). המעמד החברתי ימשיך לעבור בירושה, ואיש מדרי האוהלים לא יציע להטיל מס ירושה.

אז אין לחשוד בי שאני מזדהה עם מצוקתם של דרי האוהלים. אחרי הכל, הוריי יורישו לי לפחות דירה אחת. וכיוון שדרי האוהלים לא באמת מנסים לפגוע בי, או לשנות את ישראל, אז אין לי סיבה להזדהות איתם.(הלוגיקה בפיסקא זאת הפוכה לגמרי.)

קשה מאוד היום להשיג דיור בישראל. השוק יקר מאוד. אנשים משלמים המון לשכירות, ובלי עזרה מההורים אי אפשר לקנות דירות. אבל אין בזה חדש. כך היה תמיד. מי שהיה לו כסף לדירה לעצמו, לרוב הצליח לעזור לילדיו להגיע לדירה שלהם. מיסי ירושה לא התקיימו ולא יתקיימו. ואין חידוש בקושי בהשגת דיור. המעמד הבינוני גבוה השיג דירה לעצמו ולילדיו. החידוש הוא שהמעמד הבינוני כיום בישראל, שפעם ההורים יכלו לעזור לו בקניית הדירה, מתרושש, והיום חלק ממנו גם עם עזרה מההורים אינו מסוגל לקנות דירה. כי למען האמת, החידוש בישראל כיום הוא שהמעמד הבינוני נעלם. דרי האוהלים משתוקקים לחזרתו של המעמד הבינוני. כמוני, הם יכולים להשתוקק, שכן המעמד הבינוני יחזור לישראל כשתחזור אליה השפיות גם בשאר תחומי החיים.

 כשיבוא המשיח. ובבניין ירושלים ננוחם.