חרונולוגיה חסרת חשיבות

כמדי שנה גם השנה התכוונתי להצביע למצעד השנתי של גלגלץ. שמתי פעמיי אל עבר האתר שלהם עם ואללה וגיליתי שרק מי שמחובר דרך פייסבוק או דרך ואללה יכול לעשות כן. כך מנעו ממני את זכותי האזרחית הברורה להצביע למצעד. לעומת המצעד הרגיל שלהם הפתוח לכל, סגרו גלגלץ את ההצבעה רק לכאלה שרשומים. וכיוון שלהירשם לואללה, לא כל שכן לפייסבוק, היא משימה שאין לי כל צורך בה, לא נותר לי אלא לפרוץ לחשבון פייסבוק של מישהו אחר ולקרוא לכן כאן להצביע לשירים הבאים, למבצעים הבאים כזמר והרכב השנה. אגב, הממשק שלהם מחריד, וכך הצבעתי בלי ששמתי לב אפילו, ואפילו לא השתתפתי בהגרלה!

-

להלן חמשת השירים הישראליים ביותר בשנה החולפת:

1. אלוהיי - שלמה ארצי ואברהם טל. אם שלמה ארצי מוצא את אלוהים וממיר את הברושים, הריקודים, והשעה חמש (או אולי חמש ושלושים) באלוהים שלו, אזי זהו סימן בדוק שזוהי ישראל של שנת תשע"ב ושל כל השנים המעטות שיגיעו אחריה. לא כל שכן, כשהוא מתחבר לזמר הרוחני ביותר שקיים בישראל, אברהם טל, ויחד הם מחפשים את אלוהיהם. 

2. זיקוקים - משה פרץ

3. שמע - קובי אפללו:

"ושוב אני הולך בעולמך זועק בשקט 
ושוב אני כוסף לדרכך הופך כל אבן 
וכמשכן לנשמתי גופי נושם חולם 
אוי אבא אל נא תתעלם,

רחמנא עליי רחם 
ועוד בי מתחבט בשאלת עפר ואפר 
ברוך יוצר אדם 
ובצלמו בורא לו עזר 
ומה יפה אהבתי עת שהלב בוחר 
מודה אני לפנייך 
רחמנא אני זוכר "

4. יום קדוש - גלעד שגב:

"יום קדוש ומבורך מכל הימים, 
יום קדוש ומבורך"

5. כי החיים כל כך יפים - אתניקס:

"כי החיים כל כך יפים והעיניים מאירות 
וזה האור שמעלי מאיר לי את הלילה 
זה כמו מיליון נרות דולקים זה כמו גשם של זהב 
כן זה האל שמעלי מאיר לי את הלילה"

6. יש לנו אהבה- אתניקס וסבלימינל:

"יש אלוהים, יש אלוהים ילדה, 
תראי הלילה, תראי הלילה 
שיש אלוהים ויש לנו אהבה 
חבקי הלילה, חבקי הלילה "
-

זמר השנה: גלעד שגב

הרכב השנה: אתניקס

זמרת השנה: לא ברור לי מדוע קיימת קטגוריה זאת. הרי לפי שמו של שיר מספר 1, גיבורו של שיר מס. 2 ו3, הישות בזכותה מתקיים שיר מספר 4 וזה שבזכותו שיר 5 קיים, "קול באישה ערווה" ולכן לטעמי צריך להפסיק לחלק פרס זה, כמו גם להשמיע שירים בהם יש קולות של נשים ברדיו בכלל, ובגלגלץ, רדיו הצבא בפרט. ברשימה שלי אין ערוות שכאלה, כמובן!!! (החדשות הטובות שאכן נשים מבינות שכבוד בת מלך בבית פנימה, ושהן לא צריכות לשיר, וכך ישנן רק שלוש מועמדות לזמרת השנה, אל מול עשרה גברים זמרים! עושה גם רושם שהזמרות אחראיות על פחות מעשרים אחוז מהשירים המועמדים במצעד. חדשות טובות, כבר אמרנו?)
השיר הגרוע של השנה:

מזל טוב ישראל - המשתמט ההומו והסמולני הבוגד (לא רוצה להזכיר שמות!!!)
-
ונסיים בהסבר. אתמול הסברתי לזוגתי שתחיה ששלמה ארצי עבר מריקודים, ברושים והשעה חמש (או אולי חמש ושלושים) לשיר על אלוהים. ואז היא הסבירה: "מה אתה רוצה, כשמישהו מתקרב אל קיצו אך טבעי שיהרהר באלוהיו" וחשבתי לעצמי, בקול רם, כמה חבל שזהו תיאור מדויק של מדינת ישראל.

המלים בחסות שירונט.

בימים, שבועות וחודשים הקרובים נפרסם כאן מעין מדריך למהגר הישראלי לאמריקה. בלי נדר.

פרק ד': בעל הבית השמח

מושג "בעל הבית השמח" הוא מושג שרוב המהגרים לא יזכו להיחשף אליו בתחילה. אולי הוא נשמע רומנטי, רומנטי כמו האידיש "בלבוסט", אבל כפי שלימדונו כל הקומיקאים, כולל ענת עצמון, באידיש הכל נשמע יותר טוב. ולכן, "בעל הבית השמח" הוא אותו מושג אמריקאי מחריד שמתייחס דווקא אל הגבר שהוא בעל הבית.

ישנן הרבה חנויות עשה בעצמך באמריקה, וכולן נועדו לאותו בעל הבית השמח. בעל הבית השמח הוא בעצם שיפוצניק בעיני עצמו שאוהב לשדרג את ביתו במו ידיו. זה נותן לו תחושת כוח, גבריות, ומשפר את איכות חייו ואיכות ביתו. כך בטוח אותו בעל בית שמח שמשפץ את ביתו. ישנן כמובן רמות שונות של שמחה.

ישנו המהגר, כלומר אני, שאינו שמח כלל ואינו אוהב להיות בעל בית שמח. אבל, כפי שהסבירו לי כאן הקבלנים יש דברים שבעלי בית שמחים אוהבים לעשות, ולכן, כפי שאמר לי אחד השיפוצניקים, הוא שונא לעשות אותם. למשל, לצבוע את הבית. מסתבר שאחת הפעילויות החביבות על בעלי הבתים השמחים באמריקה היא לצבוע. לסייד. להחליף צבע בחדר. לכן כל הזמן יש כאן פרסומות לצבעים בטלוויזיה. ישנן גם פרסומות לניירות דבק שמאפשרים צביעה נקייה על פי קוים ישרים. ניסיתי את זה עכשיו באמבטיה. זה עובד. כמעט. אלא אם כן אתה לא יודע לשים נייר דבק ישר. כמוני.
אבל ישנם בעלי הבית השמחים באמת. הם לא יסתפקו בצביעה. ואגב, יש המון מה לצבוע באמריקה. אפשר לצבוע חדרים. מובן שצריך לצבוע את הגדרות הלבנות שמקיפות את הגינה, את המרפסות, דקים באמריקאית, ועוד דברים שצריך לצבוע. אבל בעלי הבית השמחים באמת אינם מסתפקים בכך. הם גם יחליפו את החלונות בעצמם. וכבעלי בית שמחים גאים הם יעשו זאת בדרכם העצמאית, לעתים שמים חלון הזזה במקום של חלון עולה יורד ולעתים הפוך.
בעלי הבית השמחים המקצועיים באמת כבר יעשו פרויקטים גדולים יותר. הם יטפלו בחשמל, יתקנו את מערכת הביוב בביתם. הם יחסכו לעצמם המון כסף כך. הם גם ישמחו. הם ירגישו מסופקים. הם גברים אמיתיים שמסוגלים לטפל בביתם. והכי חשוב שהגבר יידע לטפל בביתו. 

כשאותם בעלי בתים שמחים ירצו למכור את ביתם הם יהפכו להיות שמחים פחות. כל השיפוצים שלהם הופכים את הבית לבלתי הפיך. מערכת הביוב אינה ניתנת לטיפול, אלא להריסה ובנייה מחדש. החשמל, במצב דומה. חדרים עם רצפות עקומות, סוגי צינורות שהולכים במקומות בהם הם לא אמורים ללכת, וכל אותם דברים שהופכים את הבית בבעלותם לכזה שאפשר למכור אותו, רק בחמישים אלף דולר פחות. פתאום בעלי הבית אינם כל כך שמחים.
ולך המהגר, מה העצה? א. אל תקנה בית מבעל בית שמח. ב. אל תהפוך לבעל בית שמח. תן לאנשי המקצוע לעשות את מה שהם צריכים לעשות. ואם בשמח רצונך, חכה לאדר, או לחלופין תצבע. ותצבע שוב. ותצבע שוב.
וכן, כל זה כמובן נכון כשאתה קונה בית או דירה באמריקה, ובגלל שעד המלחמה מחירי הדירות באמריקה מצחיקים באמריקה, בעתיד ניתן את העצות כיצד לקנות דירה.

אם ברצונך לשמוע על עוד נושאים הקשורים להגירה לאמריקה, אנא שאל/י בתגובות לקטע זה.

נ.ב.
בלוג זה אינו מעודד הגירה לאמריקה. נחמד לנו כאן כשרוב הישראלים עדיין בארץ.

נ.ב.ב

מדיניות הפליטים של הבלוג דומה למדיניות הפליטים של ישראל - פליטים ישראליים שינסו את מזלם באמריקה יירו, או לחלופין יושמו במכלאות לשלוש שנים.

נ.ב.ב.ב.

ובאשר לפליטים ישראלים בעקבות מלחמה עם אירן מדיניות הבלוג היא כדלקמן:

1. קרובי משפחה קרובים.

2. מקורבים לפני זרים.

4. עניי עירך קודמים

קטגוריות 2-4 יזכו לקורת גג ומיטת עץ תמורת מלאכות בית קלות, אותן בעל הבית השמח לא אוהב לעשות.

איני ידוע כתומך של שלי יחימוביץ. ראשית, היא סמולנית מאניקית, עוכרת ישראל, ושוכבת עם ערבים, או גרוע יותר, ערביות! שנית, היא פחדנית, שכן היא מסתירה את היותה סמולנית מאניקית, עוכרת ישראל ושוכבת עם ערבים וערביות ביסקואליות ששוכבות גם עם יהודים, על ידי זה שהיא כל הזמן מדברת על מדיניות רווחה, עניים, ועשירים, מה שקרוי בפי העם מלחמת מעמדות והרצון שלה לחלק מחדש את העושר. או בעברית קומוניסטית. אבל כל אלה הם כאין וכאפס לעומת היותה של שלי יחימוביץ רוצחת. כן, בדיוק, רוצחת.

למה?

אז אם אתן זוכרות, לפני כמה שנים גב' יחימוביץ הובילה מאבק למען עובדות הסופר פארם. הפריע לגב' יחימוביץ שעובדות הסופר סל עומדות כל המשמרת שלהן. "זה לא אנושי" היא טענה. "זוהי זוועה" היא אמרה. "ניצול שאין מחפיר ממנו" הזדעזעה. היא אמרה שאפילו כלבים יודעים לשבת, כשנותנים להם פקודה, ואילו למוכרניות (מילה שהיא כנראה המציאה) במגה אסור לשבת. או אז אזרה גב' יחימוביץ לוחמה על הרשתות והעבירה חוק המחייב לתת למוכרניות לשבת. מאז כולנו יודעות מה קרה. כל המוכרניות יושבות. במקום לתקתק מחירים, ועבודה, בעמידה, הן יושבות להן בנחת, על התחת, ומעבירות את המוצרים שלנו בעצלתיים.

טוב ויפה, ואיך כל זה קשור להיותה רוצחת? ועוד של אנשים עניים, שהיא כאילו לוחמת למענם?

ובכן, מחקרים כבר מצאו שהישיבה מסוכנת לבריאות. כך, שחור וצבעוני (הגרפים משכנעים במיוחד) על גבי אינטרנט. חלק מהמקרים אפילו טוענים שהישיבה מסוכנת יותר מעישון. וכך, הגברת יחימוביץ בחוק המטומטם שלה לא רק שהאריכה את זמן ההמתנה שלי בתור, בגלל שהקופאיות נכנסות למצב שינה כשהן יושבות (כך לפי המחקרים), אלא גם מקצרת את חייהן, גורמת להן לסוכרת, בעיות דם, סרטן, ומוות מוקדם באופן כללי.

אז ממה נפשך, זה מה שיחימוביץ גורמת לאנשים שהיא כאילו דואגת להם, מה היא תעשה לאלה שלא איכפת לה מהם? כלומר, מה היא תעשה לכלל עם ישראל!?

לכן, המסקנה ברורה: רק נתניהו. או לחלופין, ברק (אלוף בן באחד הפיליטונים המבריקים שנכתבו בעיתונות הישראלית)!