חרונולוגיה חסרת חשיבות

זה תהליך די כואב אבל צריך לעשות אותו, הגיע הזמן לתלות אותי בכיכר העיר, לסקול אותי באבנים ולעשות בי שאר מעשים שעושים באנטישמים, בוגדים וגיס חמישי.

לחלופין, אפשר להסתכל על המציאות של השבוע האחרון ולהבין משהו די יוצא דופן, הנשיא האירני הוא לא השד שעושים ממנו. נכון, ההתבטאות שלו בנושא ההומוסקסואליים הייתה מוזרה*. אשר לשאר הדברים שאמר הנשיא האירני, איתם כבר הרבה יותר קשה להתווכח.

ראיתי אותו ב"רואים עולם" של הערוץ הראשון. הראו שם מספר קטעים, אחד מהאו"ם, אחד מראיון שנערך עימו לתכנית שישים דקות ועוד אחד מההופעה בקולומביה.

נתחיל עם האחרון, ולאו דווקא עם מה שאמר או לא אמר נשיא אירן. נתחיל עם נשיא אוניברסיטת קולומביה. הוא מזכיר לי נשיאי אוניברסיטאות בארץ - אדם קטן שעושה הכל משיקולים של רווח והפסד כלכלי של שם האוניברסיטה. יצור חסר סגנון וחסר בושה, כאמור דומה מאוד לנשיאי האוניברסיטאות בארץ. ההתנהגות הדו-פרצופית שלו של להזמין את נשיא אירן להרצות ואז להציג אותו באופן של דיקטטור שפל היא התנהגות פחדנית, צבועה שכל מטרתה להחניף לדעת הקהל האמריקאי. אבל כאמור לא צריך לצפות ליותר מנשיא אוניברסיטה. אגב, ההאשמה שנשיא אירן הוא דקטטור מהזן הנחות ביותר מעידה על בורות מדהימה, שכן הוא נבחר בבחירות. הקולות של הכפריים והעניים הם אלה שהובילו לנצחונו בבחירות, שכרגיל היווה כישלון של גורמי המודיעין במערב שציפו שמתמודד מתון יותר יזכה. כישלון זה היה שני בשרשרת לאחר שגם בבחירות לפני כן כשל המודיעין המערבי וחשב שגורם קיצוני יזכה בבחירות, רפסנג'ני, ומתמודד "ליברל" ניצח - חאתמי. צריך לזכור שנשיא אירן אינו השליט באירן, שכן זוהי רפובליקה איסלמית שחכמי הדת הם השולטים בה למעשה, והנשיא כפוף גם להם, יותר נכון, בייחוד להם.

אז מביאים את מה שהוא אמר על ההומוסקסואלים.כאמור, לא שמעתי התבטאות חד משמעית של נשיא מדינת ישראל הנוכחי בנושא (אם כי אני זוכר משהו של נשיא קודם באותו נושא), וגם לא של ראש ממשלת ישראל (למרות שהאגדות אומרות שבתו היא לסבית). אז נשיא אירן, רפובליקה איסלאמית, אינו בן אדם נאור והוא מפלה על רקע העדפות מיניות. אכן, חדשות מסעירות ומדהימות. מזל שאנחנו לא כאלה. אגב, נושא שוויון זכויות על רקע העדפות מיניות שנוי במחלוקת גם בארצות הברית.

הקטע מהאו"ם היה מעניין. שם התבטא נשיא אירן על הבעיה הפלסטינית. הוא הציג סיפור על פיו בגלל השואה הוקמה מדינת ישראל תוך גזילת השטח מהפלסטינים שמאז נתונים בכיבוש, ברדיפות, בהרג, בלחץ כלכלי, בסגרים, בכתרים, בהפסקות חשמל ומים. כמה דברים אפשר להגיד על רעיון שכזה: א. בחובו טמונה הכרה בשואה, שכן היא הבסיס להקמת מדינת ישראל אפילו לפי הנרטיב הזה. ב. הוא לא רחוק מהמציאות - מדינת ישראל אכן הוקמה בגלל רגשות אשם כבדים של חלק ממדינות אירופה בעקבות השואה, ולא רק של מדינות אירופה אלא גם של מדינות אחרות; מדינת ישראל אכן הוקמה על שטחים שברובם הגדול לא היו מיושבים ביהודים באופן צפוף, וחלקם הגדול היו מיושבים בצפיפות גדולה יותר של ערבים בשטח הקרוי פלסטינה; רבים מאוד מאותם ערבים ברחו, הונסו או גורשו מבתיהם (כפי שהיה נהוג במלחמות מאז ומעולם) וכך הפכו לפליטים שמאז סבלו, חלקם סובלים וילדיהם ונכדיהם ממשיכים לסבול ממצב של פליטות; מקצת הפליטים נכבשו שוב במלחמת ששת הימים וכך הפכה פליטותם לכפולה והובילה לחיזוק הזהות הלאומית שלהם וההבנה בעוול שנגרם להם בעת שנלקחו מהם שטחים למען הקמתה של מדינת ישראל. ג. ממשלת ישראל אכן שוקלת להפסיק את החשמל ברצועת עזה, היא עסוקה בכתרים, סגרים וטיפולי שיניים אחרים באוכלוסייה הפלסטינית בשטחים וכו'.

אבל הקטע הכי מעניין היה הראיון עם כתב שישים דקות. הראיון נערך באירן כשנשיא אירן יושב כסא מול כסא המראיין האמריקאי. מדי פעם הנשיא האירני שאל את המראיין עם הוא קובע עובדות או שואל שאלות, אם הוא פוליטיקאי אמריקאי או עיתונאי. הוא שאל זאת לאחר שהעיתונאי קבע שהאירנים מכניסים נשק שלהם לעירק כדי לפגוע באמריקאים. העיתונאי קבע זאת כמובן מאליו. הנשיא האירני טען שזוהי טענה של השלטון בארצות הברית, ולא כל דבר ששלטון ארה"ב אומר הוא אכן נכון*. הנשיא אפילו לא התעצבן כשהעיתונאי קטע אותו באמצע תשובה שלו ודרש ממנו שאלה של כן/לא. מנהג שלא תראו כתבים אמריקאיים עושים בראיון עם נשיא ארצות הברית, שממעט בכלל לתת ראיונות. בבוש הם נוהגים כבוד, בנשיא של מדינה כמו אירן אין צורך בכך. המראיין התעקש בתשובה של כן/לא לשאלה אם אירן מפתחת נשק גרעיני. הנשיא אמר שיש עוד שימושים לאנרגיה גרעינית מלבד נשק. התשובה העקיפה הזאת לא סיפקה את העיתונאי האמריקאי. אז הוא התעקש שוב. או אז ענה לו הנשיא שאין שום טעם בנשק גרעיני בימינו ושהוא לא נותן דבר. נשק גרעיני לא מנע את התפרקות ברית המועצות, כך אמר הנשיא, ולא עוזר לארצות הברית לנצח בעירק, אז כיום הוא לא מועיל*. לאחר מכן המראיין שאל אותו על העובדה שבוש עשה לו טובה כיוון שסילק את הרודן העירקי, שבמלחמה נגדו הנשיא השתתף. הנשיא הסכים שהפלת הרודן העירקי הייתה חיובית, אבל אמר שארצות הברית הייתה צריכה להסתפק בזה ולתת לעם העירקי להמשיך משם. הוא גם אמר שחוסר יציבות בעירק אינו בריא לאירן*. המראיין אמר שאירן וארצות הברית על מסלול מלחמה, והנשיא הכחיש זאת מכל וכל.הנשיא הבהיר שבארצות הברית ישנם גורמים שאומרים זאת, אבל הוא חושב שיש דרכים טובות יותר לנצח בבחירות, כמו להפסיק לגרום למותם של אזרחים או לחלופין לדאוג לאזרחים, דוגמת נפגעי הסופה קתרינה. לסיום, המראיין עשה שני דברים מעניינים. הוא הביא ציטוט ישיר ומדויק של בוש שביקש למסור לנשיא אירן שפעולותיו ובחירותיו גורמות לכך שעם שהיה אהוב בעולם הופך לעם מצורע ומבודד שגורמים רבים בעולם שונאים אותו ומפחדים ממנו ורואים בו סכנה לעולם. הכתב שאל את תגובתו של הנשיא האירני. הנשיא האירני אמר שהוא לא מאמין שכך בוש אמר ושזוהי הבנתו של הכתב את דברי בוש. הכתב התעקש שזהו ציטוט מדויק ועל כך השיב הנשיא שזכותו של בוש להחזיק בדעתו ולהתבטא כך**. לסיום שאל המראיין את הנשיא אם אין משהו חיובי שהוא יכול להגיד על בוש. הנשיא החזיר בשאלה וביקש מהכתב להגיד משהו טוב על בוש. המראיין ניסה להציע שכמו הנשיא, גם בוש הוא איש דתי מאוד. על כך השיב הנשיא בשאלה נוספת לכתב, ושאל אותו אם יש משהו בדת הנוצרית שהופך כיבוש של מדינה זרה והתעללות בתושביה לציווי דתי. המראיין התעקש בכל זאת לשמוע משהו חיובי מצד הנשיא על בוש, ועל כך השיב הנשיא שהוא אינו מכיר את בוש וחייו האישיים, וייתכן שהוא איש משעשע או נחוש, אבל הוא אינו יודע זאת. בסיום הראיון הזכיר הנשיא למראיין שהוא נשיא המדינה שבה הוא נמצא וראוי שיתייחס אליו כך.

אז כן, אין ספק זה תהליך די כואב אבל צריך לעשות אותו, הגיע הזמן לתלות אותי בכיכר העיר, לסקול אותי באבנים ולעשות בי שאר מעשים שעושים באנטישמים, בוגדים וגיס חמישי. כי אין מה לעשות, הדברים שהנשיא האירני אמר בשבוע האחרון נשמעים לי הגיוניים לגמרי.

מדי פעם יהיו פה קווים שינסו להפריד או לשבור בין נושאים שאין בינהם קשר. כי יש כל כך הרבה מה לכתוב וכל כך מעט כוח וזמן לכתוב את כל מה שיש לכתוב. כי יש פוטבול ויש תופעות ארציות, רוחניות וגשמיות שמן הראוי שאתייחס אליהן, ובכל זאת, בזמן שיש חגים מועדים ונופלים, כמו כולנו, כך שלמי מכן שיש דברים אחרים לעשות, דברים טובים יותר לעשות, מן הראוי שתצאנה ותראננה ותעשנה את אותם דברים, כי אין ספק, פוסט זה, אינו שווה את המאמץ. החמיא לעצמו הכותב שיש פוסטים אחרים שיש פה שהם כן שווי את המאמץ. או אולי הוא מתייחס למאמץ שלו עצמו. זה מחזיר אותי אחורה. רחוק אחורה. גם בפוסט הראשון שלי פה התייחסתי לכותב בגוף שלישי. אבל יש דברים יותר חשובים לעשות מאשר להעלות זכרונות מן האוב, או שלא מן האוב. יש דברים בוערים, לא מזג האוויר שהוא דווקא נוח, אולי שקט לפני סערה קוסמית, אלא דברים כמו ספורט, שואות, חקירות וכו' וכו' וכו'. קו מפריד צריך לבוא עכשיו. אז הנה הוא.

למשל בוגן חושב שבעונת הפוטבול הנוכחית אי אפשר להגיד כלום. לטעמו עדיין הכאוס שולט, איש הישר בעיניו יעשה ולא ברור כלל מה יקרה. הוא צודק, ביחס לליגה הלא מעניינת הקיימת בN. בA לעומת זאת הכל שריר, בריר וקיים. הכל ברור, הכל ידוע מראש. כמו שצפיתי, סן דיגו לא מסוגלים לנצח. אז העונה הם מתרסקים. לעומתן, ישנן ארבע קבוצות שלא הפסידו עדיין. אולי שלוש? בואו נראה, יש את הפאטס, שהתחזקו מאוד עם רנדי מוס, שמבין שכדי להיות משהו מעבר לשחקן בעייתי, רצוי לו לקחת אליפות עם בריידי. יש את אינדי, שכרגיל, כמו כל אלופה יוצאת, לא מאוד משכנעים בתחילת עונה, אך עדיין הם לא הפסידו. יש גם את הסטילרס שביג בן חוזר להסביר איך הוא לקח אליפות לפני שנתיים. זה די מצחיק, כיסינו כאן משהו כמו 5 אליפויות בעשור האחרון, והקבוצות האלה עדיין לא הפסידו. יתר על כן, הן ניצחו בצורה משכנעת, בייחוד הפאטס והסטילרס. גם דאלאס בN לא הפסידה אבל כאמור זה לא מענין אף אחד, וגם גרין ביי לא הפסידו, אבל גם זה לא מענין. אז כרגיל, בA יש שלוש רמות, קבוצות על, אלה שעדיין לא הפסידו, קבוצות גדולות כמו סינסי, בולטימור ועוד כמה שיכולות לעשות צרות לקבוצות העל ואפילו לנצח אותן, וסתם קבוצות, כמו קליבלנד. בN יש קבוצות סתם וקבוצות סופר סתם. לא יהיה מענין השנה בין הבתים, עד שיבוא ליאופרד ושוב יראה שדווקא במשחקים ראש בראש הN מנצחים. כך הוא שוב יוכיח שמדע הסטטיסטיקה הוא מדע שתפקידו המרכזי להרחיק את המציאות מהמסתכלים עליה. קו תחתון.

למשל רציתי לכתוב פוסט שמוכיח שסוכות ממתכת הן הדבר הכי לא יהודי שאפשר לבנות בחג הסוכות. למה? ובכן תפישת הסוכה היא תפישה של ארעיות והמתכת היא אולי הדבר רב הקיימא הקיים בעולם, וכך משתמשים אותם יהודים בדבר רב קיימא ובר קיימא כדי לבנות את הסימן של הארעיות. הרי תרתיי דסתריי הינן, על כן הוכיחו את אלה שבונים סוכות ממתכת ושנו להן כהאי לישנא: לו אלוהים היה טורח לבדוק בציציותכן היה בז לכן ולועג, ומביא סופה שתהפוך אתכן ואת סוכתכן המתכתיות לעפר ואפר, לחוכא ואתלולא, לבוקא ומבולקה. קו מפריד.

רבים מכם רואים אותנו כאנשים זקנים, מיושנים, טיפשים, לא מחוברים, שלא יודעים מה קורה סביבם. כן, אני יודע, כך גם אני חשבתי כשהייתי צעיר.

רבים מכם חושבים שאנו נהיה הראשונים, כך אתם אומרים אח אל אח, אח אל אח.

רבים מכם מסתכלים על המורים שלכם, אם אתם בוגרים מספיק בשביל לעמוד על דעתכם, וחושבים שאתם חכמים מהם, יפים מהם, מתוחכמים מהם, יודעים יותר מהם, תגיעו רחוק יותר מהם. בכלל, אין ספק, בעיניכם, תלמידים יקרים, שאתם עתידים לרשת את העולם.

אתם יודעים מה, אתם צודקים!!!

אבל עד אז, עד אז, אנא הקשיבו לי, במחילה, זה לא ייקח הרבה זמן.

מדי פעם ייתנו לכם לכתוב עבודות ולהגיש אותם. זה יקרה מדי פעם. כמובן שאתם תעשו את מה שעושים כולם. תלכו לאינטרנט ותתחילו לגזור ולהדביק כמו מטורפים. תגזרו משם (ויקיפדיה) ומשם (סיכומים של שיעורים דומים) ומשם (בלוגים, פוסטים, סתם אתרי תוכן סתמיים) ומשם (מכל הבא ליד). את כל אלה תערבבו יחד למרקחת אחת, תדביקו ותגישו.

אבל, דחיל רבקום, אל תגישו זאת בקובץ. בבקשה, אל תגישו זאת בקובץ. כי אמנם, המורים שלכם הינם אנשים זקנים, מיושנים, טיפשים, לא מחוברים, שלא יודעים מה קורה סביבם אבל יש גבול לטמטום שאפשר לשייך להם. יש גבול. מטומטמים ככל שיהיו, אף אדם לא אוהב שמעליבים אותו, יורקים עליו, צוחקים עליו, דורכים עליו, בזים לו. מורה שמקבל עבודה בקובץ יכול פשוט לגזור כל אחד מהמשפטים שאתם גזרתם, לשים אותו בגוגל, וכך לגלות כל אחת ואחת מהגזירות וההדבקות שאתם עשיתם. כך, במקום לבדוק עבודה שלכם, הוא בודק את יכולתכם להדביק ולגזור. זאת לא עבודה קשה במיוחד. לעזאזל, זה הרבה יותר קל מלקרוא את העבודה. פשוט גוזרים ומוצאים את ההעתקות. נכון, יותר קל לגזור ולהדביק מהאינטרנט כתלמיד, אבל כמורה גם יותר קל לגזור ולהדביק חזרה מאשר לבדוק עבודות.

בעצם, תלמידים יקרים, תמשיכו לגזור ולהדביק מהאינטרנט כשאתם מגישים עבודות, זה מקצר מאוד את משך העבודה של המורה, וכיוון שהוא מרוויח גם כך מעט מאוד, זה יפה שאתם מתחשבים בו וחוסכים לו עבודת קריאה ארוכה שכזאת. הוא פשוט גוזר ומדביק, ומקונן על כך שהנוער כיום לא יודע לכתוב, וסביר שלא יידע לכתוב לעולם, שכן כל שהוא צריך לדעת לעשות זה לגזור ולהדביק.  הוא מבין שהנוער היום לא יידע מקוריות מהי, לא חושב שיש ערך בעבודה עצמית או בחשיבה עצמית, לא מבין מהו מוסר, מהו אמת, מה מותר ומה אסור. אבל, בעצם, כיוון שכשאתם תרשו את הארץ, המורה הזה כבר יהיה מת, לא באמת איכפת לו. העיקר שהעבודה מתקצרת.