חרונולוגיה חסרת חשיבות

המהפכה תגיע.

השינוי בדרך.

הנה הקולות שלהם מגיעים. אני שומע. פרסות סוסים. לא סוסי האפוקליפסה. אולי נפסיק להסתכל במסך.

השינוי חייב להגיע. אנחנו על סף מהפכה.

כן. ולפתע הכל נמוג. הכל מתרחק.

אין שום אמונה שמשהו צריך להשתנות. אין שום סימן שיש צורך אמיתי בשינוי. אין סיבה לשנות. אפשר להישאר כמו שהיה.

מי זה הטיפש שחשב ששינוי הכרחי.

מי זה שראה בעיני רוחו שאנחנו אוטוטו על סף המהפכה.

על סמך מה חזינו שהשינוי מתקרב. איפה הזינו סימנים המעידים על שינוי.

אנחנו הולכים במעגלים. מעגלים לא מובילים לשום שינוי. מעגלים מובילים לכך שאני אתרכז בכל מאודי במקלדת ואסתכל על האותיות אותן אני מקליד. זה מצריך ריכוז רב מאוד זה לא מצריך ריכוז כלל. אני לא חייב להסתכל על המקלדת בשביל לההקליד.

למדית הקלדה עיוורת די מזמן. לא שינו מאז את המקלדות. כי לא צריך שינוי. הטענה שמקלדות הן מאוד לא נוחות. סדר האותיות לא בכרח נוח. גם מבנה המקלדת לא מאוד נוח. חייבים מהפכה במבנה המקלדת.

בצרפת יש מקלדת שונה. מישהי אמרה לי פעם.

חייבים שינוי. מהפכה. היא מגיעה. עוד קצלת .עודמאמץ קטן.

אולי זה הכל אשליה בשביל לבלף אותנו. אין צורך אמיתי בשינוי. תמיד יהיו דברים דחופים יותר לעשות.

גם אני כזה.

גם אני רציתי לשנות. גם אצלי השינוי תמידנקבר מתחת לדברים דחופים יותר. שמחיייבים עשייה קודמת.

מה הטעם?

לחשוב שאני בסדר. שהתפקוד שלי טוב. סביר. נסבל. אופטימי.

אולי אני המשקולת.

אולי עדיף בכלל להפסיק עם ההצגה.

פרונט מן.

איש קש.

יס סרט כזה.

מכשפות. מכפשים.

הם מחוללים שינוי. לכן כל כך מפחדים מהם.

כמו שהיא שאלה אותי. בעצם, אם תחזור עוד אלף שנה איך תבחין בין כישוף לבין התקדמות מדעית.

איך תדע להגיד מהו שינוי אמיתי ומהו שינוי מכושף.

שוב האמונה על שינוי.

חייב להגיע.

תהיה מהפכה.

אי אפשר בלעדיהם.

והנה מסתדרים. משהו כזה כתב שלום חנוך.

חיבים לשנות. להיפטר מהריח הרע הזה שהכל אפוף בו. או רק המבטח וחדר העבודה. אולי עשו כאן ריסוס שהוביל לגופות שעכשיו מצחינות.

שינוי. אמרתי כבר. חייבים אותו.

טעם של תרופה.

ריח של מחלה.

סימנים של אי שפיות.

יש כאן את הכל.

כלמה שצריך זה רק עוד מאמץ קטן.

אין לאן. אין לאן.

ואז יהיה שינוי.

או מהפכה.

או שלא יקרה כלום.

כי ככה זה כשרוקדים במעגל. תמיד מגיעים לאותה נקודה.

חוגגים היום את ה(עשרים) ותשעה בספטבמבר.

התשעה בספטמבר שינה את הזמן העולמי מזמן ליניארי לזמן מעגלי.

הזמן המעגלי הוא זמן דתי-מיתי בניגוד לזמן הליניארי שהוא הזמן המדעי-מודרני.

הטרור ניצח. או שאולי היה זה בוש. אין הבדל בין השניים.

הזמן הוא דתי. אין צורך בשינוי. אין טעם במהפכה. בזמן מעגלי, נחזור לנקודת המוצא, שם האל ברא אותנו ושם האל לקח אותנו.

והציטוט? של באך או אולי של בטהובן. או אולי של שפינוזה או אולי של הגל. או האחר שהיה מטורף בסוף ימיו. היו כל כך הרבה כאלה. הם חיכו לשינוי. הם רצו לעשות מהפכה.

בסוף הם נתגלגלו. וגם גלגול הוא מעגלי מטבעו.

גם הטבע מעגלי. או אולי מגעלי. הא, טעויות דפוס והמשמעויות הנוצקות בהן.

צוק. ההיפך משינוי. גם המים שוחקים את הצוק. המים שוחקים הכל. המים משחקים בכל. חוץ מבשינוי. או במהפכה. להם אין קשר למים. להם אין קשר לכלום.

הם אינם. אין בהם צורך. הם לא יגיעו. הקיפאון יישמר. הוא רק ייראה בתנועה. הוא ייראה כאילו הוא זז. מעגל הוא צורה מדהימה. הוא גם קיפאון וגם תנועה בו זמנית. לא לחינם ראו בו הצורה המושלמת. צורה שלא מצריכה שינוי. שתוחמת כל מהפכה. תחימת המהפכה מובילה לסיום המהפכה. לקבירת המהפכה. שלא החלה כלל. כי אי אפשר. הכל כאן שווה. הכל לא משתנה. קפוא. לא זז. זז. רק בלי כיוון. עם כיוון להגיע לנקודת המוצא.

איני יכול לסיים פוסט זה. אני מחכה לשיר הבא.

נסיים בציטוט.

משהו באויר שגורם לילדים להתבגר מהר יותר.

ואם הקטע הזה נקרא לכם מוכר, כתבתי אותו כבר לפני 6 שנים (למעט שינויים קלים שבקלים). לא השתנה הרבה מאז. או אולי כן.

ואם עשרים ותשעה בספטמבר נשמע לכם מוזר, אז במקור זה היה התשעה בספטמבר. וכפי שהעירה קוראת חכמה, במקור, התשעה היה שגוי.

שנה טובה.

אין ספק, שנה חדשה ועידן חדש עומדים להגיע.

הקבוצה היחידה ללא הפסד ב-A היא בפאלו בילס. לאחרונה זה קרה אי שם כשההיסטוריה נכתבה על אבן. לא סתם, הבילס ניצחו את קבוצת העשור הקודם, טוב,  תחילתו, הפאריוטס. בצורה אכזרית למדי, אבל הם עשו זאת. הם הוכיחו שהם יכולים לשחק עם הגדולים. בנוסף לקריסתה של אינדיאנפוליס, מסתבר שאנחנו בעידן חדש. מדברים על כך שפייטון לא יחזור.

גם דטרויט עם מאזן מושלם. בית הצפון של ה-N ממשיך להיות חזק, כשהאלופה מגרין ביי דורסת את כל מי שבדרכה. האלופה היא עם מאזן מושלם. וכך גם דטרויט ליונס, שלא ראתה עונה חיובית מאז שההיסטוריה נכתבה על פפירוסים. אז שתיהן בראש בית הצפון, הבית החזק בשתי הליגות.

הסטילרס ממשיכים להיראות רע. נכון, הקולטס ניסו לנסות ולהראות שיש להם קבוצה, אבל כמו כל הקבוצות המזדקנות וחסרות העתיד, מישהו אמר מיניאפוליס, אין להם עתיד. לכן הם הפסידו בפעם השלישית. לפחות אפשר לגמור את הסיפור שלהם. מוקדם.

האיגלס ממשיכים להראות את מה שאמרתי כבר, הם פריכים, ומייקל ויק יוצא מהמשחק והם מפסידים שוב. ועוד לג'יאנטס.

אז שבוע מאוד מאוכזב היה. כל הקבוצות שאני בעדן הפסידו. ועוד ליריבות מהבתים שלהם, במשחקים בעלי חשיבות כפולה. טוב, שבוע הבא תהיה שנה חדשה.

שתהיה טובה.

לפחות יש אנשים בבפאלו שמרוצים עכשיו. זה הרבה מאוד. כי לאנשים בבפאלו בדרך כלל אין ממה להיות מרוצים.

חוץ מזה, עדיין יש שלושה עשר שבועות, והשנה זאת אחת מאותן שנים שכולם יכולים לעשות הכל בליגת הפוטבול. הליגה תהיה צמודה, חוץ אולי מגרין ביי. ובפאלו.

ראיתי אישה מזדקנת לנגד עיניי.

באמת. וכבר יותר מפעם אחת. רגע אחד הסתכלתי עליה. ואז הפניתי מבטי אל מקומות אחרים. אל אנשים אחרים שהיו בסביבה. כשהחזרתי את מבטי אל אותה אישה ראשונה, היא הייתה זקנה יותר. פתאום הקמטים סביב אפה היו חדים יותר. השקיות מתחת לעיניה השחירו. כך גם הקמטים סביב עיניה ובמצחה.

כשזה קרה לי בפעם הראשונה ביטלתי את המחשבה. הרי לא ייתכן שאראה הזדקנות כשהיא קורית. משל למה הדבר דומה, לראות ילד גדל לנגד עיניך. ואיש לא רואה זאת.

אבל שלשום זה קרה לי שוב. בפעם הראשונה הסתכלתי על האישה. היא נראתה רעננה, כמעט מלאת חיים. הסבתי מבטי אל האחרים בחדר, וכשהחזרתי מבטי, היא הזדקנה. שוב אותם קמטים. החריצים סביב העיניים עמוקים יותר. העיניים גם הן נראו לאות. והקמטים סביב האף, אף פעם לא הבנתי עד כמה משמעותיים אלה להזדקנותו של אדם, של אישה, עד שראיתיה מזדקנת לנגד עיניי.

אולי כדאי שאתמקד במראה הטבע סביבי, ואפסיק להסתכל על האנשים סביבי. שעושות רושם שמזדקנות לנגד עיניי. אולי עיניי מדמיינות. סביר שעיניי מדמיינות. אולי ההשוואה הייתה בין האישה, כפי שנראתה כעת, לבין כפי שנראתה כשראיתיה מאופרת בהזדמנות אחרת? אולי עיניי מדמיינות. אולי מוחי משתגע ממראה עיניי. אולי זאת הייתה התאורה שהשתנתה.

אולי התאהבתי ברעיון הפשוט של לראות השתנות אל מול העיניים, והרי רוב הזמן אני מבטל את חשיבות ההשתנות, את היתכנות היקרותה, אם במישור האישי או החברתי, ולכן כשראיתי אישה מזדקנת לנגד עיניי נפעמתי. נחרדתי. הבנתי שעולמי, נטול השינוי, נחרד. או שאולי עיניי מדמיינות. סביר שמוחי משתגע.

אולי באמת ראיתי אישה מזדקנת לנגד עיניי. ולא אישה אחת, כי עם שתיים. ולא פעם אחת, אלא פעמיים. נחרדתי, אבל לעתים אי אפשר לעצור את הזיקנה. גם לא אצל אנשים צעירים. אפילו כשאלה מזדקנים מהר מדי. ואולי, כרגיל, התאהבתי במשפט.

ראיתי אישה מזדקנת לנגד עיניי.

(אין באמור לעיל משל על המחאה החברתית בישראל!)

מאכל פריך הוא אחד המתפורר לך בפה, הוא מאוד טעים, אבל לעתים הפריכות עומדת לו לרועץ.

כך הוא גם מייקל ויק. כולם מדברים עליו. הוא מאוד פריך. כלומר, כשהוא מתפקד הוא מושלם. משחק טוב, יחסית, למרות שהוא איבד אתמול שני כדורים לאיגלס. אבל האיגלס הפסידו לא בגלל שויק איבד כדורים. הם הפסידו כי הוא נשבר בסוף הרבע השלישי. חטף מכה בראש ויצא. דבר שאיפשר לאטלנטה לחזור למשחק ולנצח. משחק של שתי קבוצות שיכולות לשחק פוטבול יותר טוב ממה שהציגו בשבוע השני של העונה. ההגנה של האיגלס מצוינת, לפרקים. פעמים אחרות היא נשברת בקלות מדי. זה עוד ישתנה במהלך העונה.

בריידי המשיך במסעו המטורף, כשהוא מוסר שוב למעל 400 יארד. נגד הצ'ארג'רס זה היה יותר קשה מאשר מול מיאמי. טוב, מיאמי ממשיכים להפסיד, כנראה שהם לא קבוצה שצריך להתחשב בה. הצ'ארג'רס עשו את מה שהם יודעים הכי טוב, להראות המון פוטנציאל ולהפסיד. קבוצה פריכה. לו רק היה להם אופי, נחישות, או משהו שיגרום להם להיות קבוצה מנצחת, ולא רק כשרונית.

כמעט כמו טוני רומו. הוא ניצח השבוע. אבל זה היה את הניינרס. כך שזה לא ממש נחשב. כך גם נצחונם של הסטילרס על סיאטל. בכלל קבוצות ממערב ארצות הברית, ומהבית המערבי של שתי הליגות אולי לא צריך להכניס לטופס הטוטו. ברור שקבוצה שתפסיד לקבוצות מהמערב לא צריכה להגיע לפליאוף.

היום הג'יאנטס מארחים קבוצה מהמערב, את סנט לואיס. כפי שציינתי במשחק בין הברונקוס לריידרס, למי איכפת מי ינצח במשחק חסר חשיבות זה. לא נשאר אלא ללגלג על סנדיי נייט פוטבול, שבשבוע הבא משדרים את המשחק בין הסטילרס לאינדיאנפולס קולטס, משחק שעל הנייר היה מסקרן, כשפייטון מאנינג נגד ביג בן, והיום ברור לכולם שהוא ייגמר לפני המחצית, שכן הסטילרס אמורים לקרקף את הקולטס, שאין להם מה להציע בלי פייטון. יהיה עצוב. כי גם הקולטס פריכים בלי פייטון מאנינג, ועושה רושם שהעתיד שלהם מאוד פריך, עד כדי התפרקות מוחלטת.