סושיבלוג

התקף? כן, סוג של התקף מוזה..

מצחיק אותי לגלות שלפני חצי שנה הבטחתי לעצמי שאני אשתדל לכתוב יותר.. אבל כרגיל,אני לא עומד במשימות שלי..

הבלוג שלי כבר זקן, זקן מאוד, בן חמש שנים החמוד שלי, אבל לצערי לא השקעתי בו מספיק מזמני..ולא שלא היה לי זמן, אז, אני מצטער..

בכל אופן, חטפתי עכשיו התקף מוזה קטן, בעיקר לאור עודף האירועים בזמן האחרון..

אז ממה נתחיל?

טוב, אז השתחררתי לי מהצבא..נכנסתי בקפיצת ראש לתוך בריכת החרא שהייתה בארץ עם תחילת המשבר הכלכלי..

חייל משוחרר, ללא נסיון, מנסה למצוא עבודה במקביל לפיטורים האינסופיים בארץ.

א-ב-ל.. מצאתי.. אמנם זה לקח לי כמעט 3 חודשים..אבל מצאתי.. ולא סתם, עבודה במפעל, אמנם משמרות וקריעת תחת.. אבל כספית..התנאים מצויינים למישהו כמוני..

אבל מה..מסתבר שגם במפעל ייצור בסאסא עושים סיווג בטחוני.. ויש דברים שמונעים ממני לעבור אותו..

אז פוטרתי אחרי שבוע וחזרתי למעגל האבטלה..

אחלה התחלה לחיי האזרחות שלי..

אבל מהר מאוד הסתדרתי במוסך טרקטורונים.. יותר נכון מוסך וסוכנות של פולאריס..

זה היה נחמד, במשך חודש וחצי תיקנתי לי טרקטורונים, עשיתי להם טיפולים..

אוחחח אבל כמה נזק עשיתי שם..חח

מהר מאוד העיפו אותי גם משם..

אבל אני מוכרח לציין שהיה כיף :]

אז שוב חזרתי למעגל האבטלה.

באותו רגע נראה לי ששום דבר לא ישתנה לעולם..

רגרסיה לימי הביצפר? העדר חוסר בטחון? אכזבה מהחיים? שוב פסימיזם?

נהההההההה

השינוי כבר קרה.. תמיד מסתכלים על הדברים החיוביים..

הכל מוביל למשהו טוב.. גם אם זה לא נראה ככה באותו הזמן..

אז עכשיו אני מוצא את עצמי, שבועיים וחצי אחרי הפיטורים.. אבל במצב הרבה יותר טוב ממה שהייתי בו.

ביום ראשון אני עובר לגור בקיבוץ.

עבודה בקיבוץ כבר יש לי, ובשבוע הבא ייחתם חוזה ל18 חודשים.

קצת מרווח נשימה, להגיע לכמה הישגים כספיים מבוקשים מזה זמן מה..

אז בעקבות המעבר, אני מתלבט האם לקנות עכשיו רכב ולהכנס למעט חובות שבתוך חודשיים ייעלמו כלא היו..או שאני מחכה עם זה..

במקרה אתמול מצאתי משהו מושלם שיתאים לי בול לדרישות..והרכב במצב מושלם.. אני באמת שוקל לקנות אותו.

אז בינתיים זה נראה טוב.. אני משיג לעצמי כמה מטרות בתוך שבוע.. הייתכן שהמצב טוב מדי? או שאני פשוט נמצא במגמת שיפור?

עבודה יש, עצמאות יש..סופסוף אני הולך לגור לבד, רכב..? אני מקווה,

אז מה נשאר? קצת חום ואהבה..

אני כמעט בן 22 ועדיין לא היה לי קשר רציני בחיים האלה..

כמה פעמים אפשר ליפול על בחורות שלא מספיק להן להיות מתוסבכות, אלא הן גם מחליטות לתסבך לי את הנשמה..

חח אני עושה את עצמי נשמה טהורה.. אבל.. טוב נו, לא משנה..

בכל מקרה, אני חושב שהמסע הזה הגיע לקיצו בדרך זו או אחרת.

אני לא מתכוון לפתוח פה ולנאחס לעצמי את המשך דרכי..אבל אני יכול לומר שסופסוף הגעתי לכמה תובנות שיעזרו לי להפסיק לדאוג, להפסיק להשתוקק לזה כ"כ ולהפסיק לחשוב על זה..

אז מה עוד?

עברתי שינוי ענקי מאז תקופת הבית ספר עד עכשיו..

אני מרגיש את זה, ואני נורא מרוצה מזה..

אני לא זוכר מתי הייתה הפעם שבה אמרתי שאני שמח שאני גר בצפון

אני לא זוכר מתי הייתה הפעם ההיא שאמרתי שאני מרוצה מסופי השבוע שלי..

עכשיו, במיוחד עכשיו, אני גאה לומר..שאין על הצפון..

ושלא חסר לי מה לעשות פה.

הבחירה של לנטוש תחום אחד לטובת תחום אחר עזרה לי מאוד

אני רואה את חבריי בסופי השבוע.. מתבאסים לצאת שבוע אחר שבוע לאותו מקום ולעסוק באותם דברים.

כשאני בכל פעם מגלה מקום חדש, מדהים, יפה, ירוק, צבעוני, עם אנשים יפים וחייכנים.

זה פשוט כיף.

למרות כל הסטיגמות שסובבות סביב הנושא, והבעיות החוקיות שקשורות לטמטום ובורות של אנשים בממשל,בחוק ובמדינה

אבל זה לא חשוב, כל עוד אנחנו נהנים מזה..

בכל אופן, הפעם אני לא אשקר לך בלוגי היקר, אני עובר לקיבוץ, ואני לא יודע עד כמה יהיה לי זמן לדסקס איתך מעתה והילך, אבל אני מקווה שאני אשתדל חחח

אז עד לפעם הבאה, היה שלום ידידי היקר :)

תחילה של חיים חדשים? אני מקווה.

אדיוס.