where the sun don't ever shine I would shiver the whole night through
אז אני אשב. וארעד. ולמי יהיה אכפת? הו.. זה כבר ידוע מראש! לאף אחד! ואני אמשיך לזרוק את החיוך המזוייף שלי על כולם, וכולם ימשיכו להאמין לו.
עד שאמצא את עצמי שואלת - איך זה קרה?! הרי כבר נטען , ולא פעם, כמה כולם מכירים אותי וכמה הם אוהבים אותי...!
מצחיק לגלות כמה שטחי זה...
"לי זה לא יקרה" אוי איזו מנטרה טובה זו הייתה. בהתחלה - כי אני לא הייתי נותנת לזה, ואחכ , בסוף - כי הם לא היו נותנים לזה. זה קרה.
וקמתי יום אחד למחשבה הנוראית שחזרתי לנקודת המוצא שלי. וכמובן, שאם זה עולה אז "את אשמה!" אז אני אשמה הא? וואלה, אז אני אקח את האשמה, ואשים אותה בתיק קטן ואחזור לי אחורה. לימים הטובים! בהם עמדתי לבד והתמודדתי עם הכל לבד..
כמה זה עצוב.. אחרי ככ הרבה כאב לחזור לנקודת המוצא. אבל בסדר, אני הרי החזקה. אני זו שיכולה להתמודד.
אז אני אתמודד. כי אין לי ברירה.. ואני אסמוך על עצמי כי זה מה שנשאר לי.. אולי גם קצת על הרחוקים שלי, אבל רק קצת... .כי הם באמת רחוקים.
i will shiver the whole night though
אני ארעד. עם ראש מורם וחיוך מזוייף מורכב בשלמות. והדמעות שנופלות? שיפלו..
אחרי הכל, עדיף אותן מאשר אותי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
