שאלות של תרבות

גיליתי לאחרונה כל אחד מדבר גבוהה על מחאת הקוטג' או טורח לתקוף את מחאת הקוטג'.

במקביל מתקיים דיון "מעמיק" במחאת הסלבריטאים, שעה בצינוק, עאלק, כמו שכתב שלמה ארצי.

שני פסטיבלים המשקפים את אומללות הציבור הישראלי, חוסר יכולתו לצאת מאזור הנוחות או ממחאות "מחלקה ראשונה".

נכון אצל השליט עשו מצעדים ועושים, הרימו את כל הארץ מצפון ועד דרום, האם הבוכיה עם פני הסבל שלה מצטלמת ללא הרף, אבל כנראה

לא מצליחה להפוך ל"אייקון" בעל משמעות. על השליטים נאמר, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

בטח יהיו מחקרי עומק בשנים הבאות על ההיסטוריה של המחאה הזו, מלב הקונצנזוס הישראלי וכשלונה האדיר. בשביל מה הוציאו כסף רב, הפעילו אלפי בני אדם, פרנסו טורים בעיתונות, אנשים חותמים באינטרנט עם "יוחזר גלעד שליט" ונייט, כלום, נאדה, אפס.

והקוטג', עכשיו הקבוצה הלוחמת החליטה להחרים מעדנים שעולים על מחיר של 3 ש"ח.

ומה עם פירות וירקות שעולים הון תועפות?

ומה עם מחירי הלחם?

ומה עם עוולות חברתיות נוספות?-למשל, הפרטת שירותי הממשלה עד כדי כך שסוגרים מעונות לנשים מוכות?

הקוטג', זה מה שחשוב?

אבל, כפי שנכתב במקומות רבים, תנובה הפסיקה באחת להיות חברה חקלאית ישראלית, והפכה לעוד חברה מייצרת מזון, שמטרתה כסף ורק כסף. זה כבר הישג, יש להתייחס לחברות ייצור מזון כמו חברות לייצור תרופות, שתיהן פועלות על הקצה הדקיק של שירות חיוני ושירות שנמכר במחיר גבוה.

אין זה מקרי כלל ועיקר שמחאת שליט לא עובדת, הבעיטה של השליטים בבטן הרכה של החברה הישראלית, מהלכי הדה-לגיטימציה שערכו לאולמרט, לנתניהו ולממשל הדמוקרטי הישראלי, כוורת האנשים שאופפת אותם יוצרת ניכור רב במקומות רבים, וההולכים עמם שייכים למעמד סוציו-אקונומי-תרבותי מובהק, ולכן אין להם סיכוי.

אין זה מקרי שמחאת  הקוטג' ההיי-טקית, עאלק, עובדת, כי מה יותר קל מלהקליק "לייק" ולא לקנות? מעניין אם מחאה זו תעבוד בנושאים שידרשו מאנשים להפסיד יום עבודה, התעמתות עם שוטרים ואלימות משטרתית, אם זה מוחי הקוטג' עוד לא חוו.