בלי טובות, בסדר. פעם היינו מורה לחיים, פתאם המציאו חג "יום המורה". באמת מי צריך את השטויות האלה? תודה אומרים לי באלפי דרכים קטנות ויפהפיות, בלי טראראם. לו למדו בארץ קצת לכבד את הצניעות, לא קראו את שירו של עמיחי "לא כברוש". אבל במקום לשלם לנו כמו שצריך, במקום לדאוג ששני היו"רים המגוחכים של ארגוני המורים ייעלמו, ממציאים "יום המורה". אז - הודעתי לתלמידיי שאינני מוכן לקבל מהם מכתבי תודה ביום המורה. את התודה הם אומרים לי באלפי דרכים אחרות ומרגשות יותר.
עמיחי כתב את אחד השירים המופלאים ששמו "לא כברוש: :
לא כברוש / יהודה עמיחי
לא כברוש ,
לא בבת אחת, לא כולי ,
אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות- ירוקות ,
להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק
ואחד מחפש .
לא כגבר היחיד ,
כבן–קיש, שמצאוהו רבים
ועשו אותו למלך .
אלא כגשם בהרבה מקומות
מעננים רבים, להתחלחל, להיות שתוי
פיות רבים להיות נשום
כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב .
לא הצלצול החד, המעורר
בשער הרופא התורן ,
אלא בדפיקות, בהרבה אשנבים
בכניסות צדדיות, בהרבה דפיקות לב .
ואחר כך היציאה השקטה, כעשן
בלי תרועה, שר מתפטר ,
ילדים עייפים ממשחק ,
אבן בגלגולים האחרונים
לאחר המורד התלול, במקום שמתחיל
מישור הוויתור הגדול, אשר ממנו ,
כתפילות המתקבלות ,
עולה אבק בהרבה ריבוא גרגירים
<כל ההדגשות שלי, כמובן. מטרתן להצביע על הבחירה הצנועה ורבת הערך של עמיחי, שהלוואי ויוצרי הטקסים והמיתוסים בימינו היו קצת מקשיבים לה>
משיר זה אני גוזר את התנגדותי העמוקה לחגיגות "יום המורה".