שאלות של תרבות

כמו לא נסתיים החיטוט בזוועות של הנאצים, הצטרפה בגלריה השנה של 'הארץ' כתבה מזעזעת על התנהגות נשים בשואה.

בקטע המודגש תיאור פרטני, כמעט פורנוגרפי איך נשים גרמניות הרגו ילדים קטנים. [אינני מוצא קישור ]

התעצבנתי, באמת.

נרטיב הזוועה ופירוקו לזוועות המוחשיות הקטנות ביותר מזכיר לי את ילדותי בשנות ה- 60. הכל הראו, לא חסכו מאתנו דבר.

היום אינני מסוגל יותר לשמוע ולראות בעיני רוחי זוועות כאלה, כמו תיאור הזוועות מעצים משהו. אותי הוא אוטם מכל הצדדים והופך אותי חירש לזוועה, הנוראה.

אנא, לא עוד זוועות מסופרות מצולמות, יש וחובה לתעד, אבל לא לספר בפרטנות פורנוגרפית, כמו ב'הארץ' האחרון.