שאלות של תרבות

המכות שהשוטרים נתנו לחייל הישראלי ממוצא אתיופי עוררו סערה גדולה ובצדק רב. במה זה שונה, למעט המוות, מהרג אזרח אמריקני בצבע שחור, בגלל שהוא שחור?

מה עושות הדמוקרטיות הליבראליות, כשהן מאוימות בגלל העיוות המובנה בהן ביחס לחלשים בחברה?

לו הגישה היתה "סוציאלית" כמו בנורווגיה, ככל הנראה תחושת הקיפוח הקיצוני, התחושה ש"אני אזרח סוג ב'" וישנם שאינם עיוורים ורואים את קשר בין עובדים זרים לבין היחס כלפיהם.

ההזנחה ארוכת השנים -  כך ממאמר ב-דהמרקר של ליאור דטל*:

"

יום ראשון בצהריים, כשהחלה הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, פירסמה שרת הקליטה סופה לנדבר סטטוס בפייסבוק על פגישתה עם שר התפוצות של רומניה ועל מחויבות ישראל ליוצאי רומניה בארץ. עיון ביומן הפגישות של לנדבר מ-2014, שפורסם לבקשת התנועה לחופש המידע, מגלה שגם במאי ערכה לנדבר פגישה בנושא שילוב עולי רומניה, שרובם עלו עד סוף שנות ה‐60.

לאחר פרוץ האלימות בהפגנה פירסמה לנדבר סטטוס נוסף, שבו כתבה על ההכנות המשותפות למשרד ולוותיקי מלחמת העולם השנייה לטקס יום הניצחון על גרמניה הנאצית שייערך בהמשך החודש. עיון ביומן הפגישות של השרה מגלה כי הקדישה כמה פגישות גם לתחום ותיקי מלחמת העולם השנייה שנלחמו 
בצבא האדום."

כך פתיחת המאמר הסוקר את ההשקעה של הגברת סופה ל' בעולי אתיופיה.

לאן נוליך את החרפה או את הבושה שאל אלתרמן. איך אני יכול להסתכל בעיניי תלמידיי ולומר: המדינה בסדר, תתגייסו, תשיגו בגרות ותארים אקדמיים, כאשר גם כמלצרים לא מוכנים להעסיק אותם.

נראה לכם שאכפת לראש הממשלה, באמת?