שאלות של תרבות

כן כן כסין וכצפון קוריאה, פרס ומדי [ שבקרוב נצחק עליהם עד דלא ידע] ושאר מדינות טוטליטאריות שעיסוקן במניעת מידע, בהסתרה, בהכחשה, שהרי

על מנת למעו ממני לדעת משהו כיום, יצטרכו מטורללי הצנזורה והמשטר הישראלי, ככל הנראה, הלא דמוקרטי באמת, לחסום ולסגור ערוצי מידע גם באניטרנט, לא פחות ולא יותר.

כך לא נדע לעולם שהיה איזה אסיר, או שראש הממשלה, או ששר מסויים או שאיזה פדופיל אנס/רצח וגו'

מדינות הרואות בחופש מידע ובשקיפות כלי מעצים תרבות אזרחית שוויונית, גם אצלן יש לאקונות של חושך, גם אצלן לא הכל בחוץ לאור השמש, ועדיין כמות המידע שהן משחררות או היעדר הפחד שלהן משחרורו צריך ללמד אותנו משהו.

החברה הישראלית, לטעמי, וסליחה על הפראזולוגיה הדוחה, תתקיים רק כחברה אזרחית. כחברה צבאית נוסח מדינות "העולם השלישי" היא תגמר יותר מהר ממה שמעלים על הדעת.

נראה מה תהיה עמדת הנסיך הלבן ואפור השיער המבטיח עתיד או מה תהיה עמדת הנסיך הדוס ששיך לימין הקיצוני [ ראו את מספר 10 הזוועתית והמפחידה שלו], איך הם יטפלו בתפוח האדמה הלוהט הזה.

האמת, כשקוראים את 1984 מבינים לעומק את תרבות השקר והכחש שבה אנחנו חיים. ה- צייטגייסט הפוסטמודרניסטי שמשחק לידי ציניקנים, פוליטיקאים ותיאולוגים בפרוטה מעודד את התרבות הזו.
העיתונות משתפת עמה פעולה, שהרי קרנף גדול מדן מרגלית לא תמצא היום, אבל קרנפים קטנים תמצא גם תמצא.

כמה קיטש אפשר להכיל ועוד להנות ממנו.

התמונה הזו היא דוגמה "נועזת" לכמויות הקיטש שמצאתי ברשת בחיפושיי אחרי יצוג טיפוסי ליום הזה.

ובכלל לא אכפת לי שזה על שם איזה נוצרי אנטישמי או רב פרושמי או בכלל.

אם אהבה נמדדת במתנות, בימים מיוחדים, בטקסים מביכים שמליוני זוגות בעולם מבצעים באותה דרך

לי אין רצון וחשק להיות שם.

לא קונה מתנות לבת זוגי לכבוד יום זה, מעולם לא התיחסנו אליו כמו שגם לא התיחסנו מעולם ל-טו באב.

מזלי שבת זוגי אינה איזו צעירה נטולת מוח שנעלבת מזה ש"החבר" שלה שכח להביא לה מתנה, או לא קנה לה מתנות יקרות או לא דהר אתה על מרכבה לעבר השקיעה או הזריחה.

בוודאי שיש לחגוג את האהבה. האהבה היא הסיבה היחידה או למצער בין היחידות המצדיקה חיים ארוכים ועגומים, אבל לחגוג אהבה זו בערימות של זבל צבעוני.. עד כאן.