שאלות של תרבות

פעם, כשעוד רב עם סער על תפקיד שר החינוך, זכרתי לפירון, שי את נעוריו בתנועה "הכל חינוך", תמכתי בו בהתלהבות בלתי רגילה, כולל ביטוי בקול של התמיכה בפורומים שונים.

אבל התמיכה, כידוע נפוגה ונעלמה אט אט, עת התברר שהמנכ"ל הסובלני הפך לאחד הנציגים של הזרם הדתי הציוני של החברה היהודית, שמיטב בניו נמצאים בשטחים, וככזה שכח ושוכח פירון את תפקידו כרגולטור - לא רק הפצת יהדות [ כמו קודמו הנורא שהרס כל חלקה טובה, סער, ג' ] אלא פגיעה באוכלוסיה שאינה מתישרת לפי הקו שלו - במקרה דנן, הקהילה ההומוסקסואלית.

אז הנה דברי פירון בראיון לעיתון "שבע"

"אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד מיניים שמחליטים לחיות את חייהם – 'זה לא משפחה'. אבל זכויות כלכליות, משכנתא, זכות להורות וכדומה – כן. אני כן אומר שאם הייתי מנהיג את 'יש עתיד', ואני לא אנהיג אותה אף פעם כי אני לא מתאים להנהיג מפלגה, לא הייתי מנהל כל כך הרבה חזיתות של סוגיות בעניינים כאלה, וכן הייתי מנסה לייצר תהליך שיח יותר עמוק. לא הייתי מתעסק כרגע בכל כך הרבה דברים בבבת אחת, כי אז גם כשאתה לא מתכוון להיות נגד הקשר בין דת ומדינה, אתה מצטייר ככזה".

עצוב שהאיש הזה, שבכלל מצטייר בראיון הארוך עמו, כוכחן מקצועי [ כמו הרבה בוגרים של החינוך הדתי ], אינו מסוגל להעלות בדעתו את תוצאות דבריו, טווח הפגיעה שלהם, והשפעתם, בוודאי על הציבור הדתי הליברלי שמוכן לקבל את צאצאיו בעלי נטייה מינית אחרת.

כמובן, כמו מורו ורבו יהיר לפיד [לא, זו לא שגיאה ] מייד הודעה בפייסבוק, התנצלות. ממליץ למי שיכול לקרוא בפייסבוק את התגובות הרבות לדבריו, וכמובן וכרגיל אפס תגובה של הוד מעלתו השר.

"התראיינתי לעיתון "בשבע" בנושא המתח הקיים בין דת ומדינה בכל הנוגע לזכויות של הקהילה הגאה. 
ניתן לחלוק על הניסוח של דברי, אך עם זאת הוא משקף את המציאות בישראל ואת הקשיים של הקהילה הדתית עם השינויים במבנה המשפחה. כל ימי אני מנסה לבנות גשר בין קבוצות וקהילות שונות, השלב הראשון של הגשר הוא לקבל ולהבין. אני מאמין בלב שלם שיש לאפשר זוגיות לכל אדם! אני מתנצל אם דבריי הובנו שלא כהלכה ופגעו."

עתון "שבע" הוא עתון דתי, לכן הוא דיבר כמו שחשב שהציבור הדתי יאהב לשמוע. כמה נלעג. פעם אמרו על יאסר עראפת שהוא מדבר בשני קולות - קול פנים ערבי וקול בינלאומי. הקול הפנימי היה קיצוני והקול הבינלאומי היה פייסני יותר. המתקיימת אותה תופעה אצל הרגולטור?

אני מאוכזב משר החינוך מכל כך הרבה סיבות - אפס התערבות בענין וסרמן וגיבוי ציבורי שלו, רפורמות מטופשות וחסרות ערך, פגיעה בכל ענייני החינוך שקדמו לו ברפורמה - למידה משמעותית [ חבל שהוא לא קורא את מזכרי המפמ"רים ורואה איך הביורוקרטיה דופקת לו את התכנית] והנה עוד סיבה להניד בראש בעצב, השר אינו שר באמת, אלא פטפטן צמרת.

1. מקור מידע - הבלוג של התנועה שטרם שונה לאחר הבחירות - http://www.hakoledblog.org/author/shay-piron/

2.פירון לציבור הדתי: לא מגיע לכם יותר

כמה מלים על מילה מסוכנת שנזרקת לחלל השיח הפדגוגי : להתאבד. לפני כמה שנים שמעתי אותה בפעם הראשונה בשיח פדגוגי  בעיריית בת ים. המילה סימנה תלונה שכוונה כלפי בית ספרנו שמשמעותה היתה, המורים אצלנו בניגוד לבתי ספר אחרים בבת ים, לא מתאבדים על התלמידים. כן ממש כך. מתאבדים.
המילה הזו ממשיכה להישזר בתוך השיח החינוכי, ואני שואל את עצמי - מה זה להתאבד על תלמיד? מה חושבים האנשים שמשתמשים במילה הנוראה הזו כדי לסמן יעד חינוכי או מטרה חינוכית ואפילו תהיה המוסרית ביותר. היחיד שהתאבד, אבל עם תלמידיו, היה יאנוש קורצ'אק, הוא דווקא לימד את תורת החיים ולא המוות. 
מדי פעם אני חוטף את צמרמורת כשאני שומע איך המלה הזו, מילה של חיים ומוות, יאוש וסירוב להמשיך עם החיים, מקבלת משמעות של "הצלחה  במחיר חייך שלך" - למה? האם מערכת החינוך הישראלית מחייבת "התאבדות של המורה" על מנת שתלמידו יצליח? ולא, אינני נרגע מההסבר שזו רק מטאפורה לא מוצלחת. גם מפני שממשיכים להשתמש בה, וגם מפני שכל מי שעיסוקו לשון, קוגניציה ופסיכולוגיה יודע את ההשפעה הגדולה של המילה על הנפש.

לי אישית יש רתיעה איומה ממילה טעונה כזו, הרואה את תהליכי העבודה שלנו כ"התאבדות" כלומר ההשקעה המקסימלית בתלמיד שככל הנראה ראויה להערכה, התאבדות.. אני רואה במילה הזו מניפולציה מסוכנת על המורה , שמתחברת לעקרון החדש של המשרד ודבריו - אחריות מקסימלית, אחריותך המקצועית מחייבת אותך לעשות ה-כל, כולל למות בעבור הצלחת תלמידיך.

הגיון מעוות, מסוכן ואכזר ביותר של מערכת שאבדה מזמן את הצפון והמצפון המוסרי שלה.