נדמה לי שהנושא החם שולח אותי אל פינות "אפלות" בהיסטוריה הישראלית הלא דתית, החופשית והירושלמית שלי

חגי תשרי, בהמשך ל/ועם תהליכי הדתיזציה של החברה הישראלית, תהליכי ההַיְמָנָה והפאשיזציה אף הם, ובמסגרת תהליכים כלל עולמיים לחזרה אל מקורות התרבות הלוקלית [אם זה אוכל, שפה, מנהגים, אנטי אמריקאיות בולטת, סלידה מהגלובליזציה, רישום מוצרים או מותגים כשייכים למקום X בלבד] הופכים לפתע נושא לדיבור מורכב עליהם.

המציאות השקרית והאורווליאנית בה אנו חיים כיום, כתוצאה מהינדוס התודעה הציבורית, מבית מדרשו של ראש הממשלה, אף היא מעודדת דיבור כפול פנים,

 אכול בביתך והתנהג כאילו אתה צם בצאתך.

כך גם לגבי סוכות. לפתע פתאום מצווה נחוצה ביותר, לפתע פתאום רחובות וחצרות בתים מוקפים במבנים ארעיים עם חיבורי חשמל לא בטיחותי, כולם מארחים לכאורה את כולם, ויש "אחדות ואהבה", לכאורה. בחברה החיה על דיכוי ה"אחר" מניעת זכויות אדם בסיסיות, גזענות לא סמויה, אלימות רבה אין "אחדות" ואין "אהבה", וסוכת השלום , מחוז החפץ הישראלי  שנוסח היטב על ידי הפזמונאית הישראלית , יותר מכולן, נעמי שמר, היא פנטזיה. היא אתר לדבר עליו, לחשוב שאת מצוי בו, להרגיש כמו זכית להתעלות הנשמה, לא פחות. דא עקא שבמרחק יריקה ממך נמצאים כל ה"אחרים" שאינם חשובים.

אז קראו מחדש את מלות השיר "שלומית בונה סוכה" ולעולם אל תפספסו את בחירת השם "שלומית"

שלומית בונה סוכת שלום 
נעמי שמר 
מילים ולחן: נעמי שמר
קיימים 10 ביצועים נוספים לשיר זה 

שלומית בונה סוכה 
מוארת וירוקה 
על כן היא עסוקה היום 
ואין זו סתם סוכה 
מוארת וירוקה - 
שלומית בונה סוכת שלום 

היא לא תשכח לשים 
לולב והדסים 
ענף של ערבה ירוק 
רימון בתוך עליו 
וכל פירות הסתיו 
עם ריח בוסתנים רחוק 

וכששלומית תאמר 
הביטו, זה נגמר! 
יקרה דבר נפלא פתאום: 
יבואו השכנים 
כולם בהמונים - 
ולכולם יהיה מקום 

ואז מתוך הסכך 
יציץ לו ויזרח 
כוכב בהיר כיהלום: 
שלום סוכת פלאים 
מה טוב ומה נעים - 
שלומית בנתה סוכת שלום! 

כדאי לשים לב לעובדה, שאין תיאור הבנייה כלל, שיש תיאור של ארבעת המינים והבית השלישי והרביעי שייכים בכלל לתחום הפנטזיה ומחקים באופן מודע לגמרי את נבואת ישעיהו: [ פרק ב' פסוקים 1-4]

 הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.   ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.   ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.   ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹתלֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

בית שלוש הוא פסוקים 1-3 ובית רביעי מ תנשק בהתלהבות עם פסוק 4.

הפנטזיה והאוטופיה במיטבן, וזה חזון הסוכות של הישראלי המצוי והממוצע. חזון שדבר לא יתממש בו כל עוד השנאה, האלימות, הגזענות והפחד, ששופרי תעמולת הממשלה מקיפים אותנו בו.

אין לי ברכות או ניחושים או תחזיות או ציפיות לשנת תשע"ו.

ישנה המציאות בה אני חי כיום, ישנו המצב הסובב אותי המשפיע על מצב הרוח

ישנה ארץ יפהפיה שמתחוללות מה מהומות גרוטסקיות לגמרי

ואני קורא את קלמן ליבסקינד של שבת והוא רואה בכל המעקשים והמתחים סימן

להתפתחות פרהסיה ישראלית חדשה.

אני בעד ישראליות חדשה, אחרת, קצת יותר סובלנית ופחות אלימה מאחיותיה האירופאיות שבמאה שערים ובש"ס.

במשלי כד, פסוקים יז-יח כתוב:

יז  בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח;    וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ.
 יח  פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו;    וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.

שימו לב היטב לסיבה - שאלוהים יראה שאתה שמח וחזר בו מענישת האויב !! כלומר, הדגש אינו על הומניזם, אמפתיה, הבנת הסולידריות האנושית אלא הפחד שיהווה יבטל את העונש, ברררררר.

אבל תהא הסיבה כזו או אחרת , אם כי עבור כל השמחים במותם של ערבים בגלל אסון, דווקא התירוץ/ההסבר/הנימוק של יהווה שמפסיק את העונש צריך להטריד - הנה מגוון התבטאויות שהעלה חברי הטוב בפייסבוק, דויד גלוזנר-לקח