*
אני בחדר של א'. החדר גדול ומהודר יותר מאשר במציאות. אנחנו מדברות ופתאום נהיים בחדר (מופיעים בבת אחת, לא נכנסים בדרך רגילה מהדלת או משהו) הרבה ילדים בני 4-5, נמוכים, עם שיער בהיר וקצר. הם מסתכלים עלי, מדברים איתי קצת. א' אומרת, רציתי שתכירו. אני שמחה שהיא רוצה שאכיר אותם, אבל חושבת שהייתי מעדיפה לפגוש אותם בפעם אחרת, לא על חשבון הזמן שלי איתה.
*
אני בגן גדול ופתוח. יש שולחנות וכסאות לבנים, אבל לא מפלסטיק. שמרנו לנו שולחן ואנחנו ניגשים כולם אל הדלפק שבקצה לקחת ממנו דברים. כשאני חוזרת בפעם הראשונה אל השולחן, יושב לידו איש שקצת מפחיד אותי, עם משקפיים חצי כהים ושיער מבולגן. אני מחליטה שבגלל שזה כבר השולחן שלנו אני צריכה לגייס אסרטיביות ולבקש ממנו לקום. אני אומרת לו 'זה השולחן שלנו' והוא קם ועובר לשבת בשולחן קרוב אחר. הוא לא מתנצל או משהו (הוא לא אומר כלום, רק קם והולך). בפעם השניה כולם חוזרים איתי, לכולם יש דברים בידיים (צלחות וחפצים אחרים) והאיש שוב יושב לשולחן שלנו. הפעם זה מעצבן אותי. כשאני מתקרבת אני רואה שעל השולחן לפניו פרושה מפית צבעונית (אולי בורדו) ועליה מונח גליל קטן שהקצה שלו שחור-שרוף והוא מלכלך את המפית. אני נגשת קרוב יותר ואומרת לו שוב 'זה השולחן שלנו, אתה לא יכול לשבת פה'. הוא קם ומתרחק ממני. אני רואה שעל השולחן מונח גם פתק (דף קטן, לא ממש פתקית). אני לוקחת את הפתק רואה שכתובים בו דברים עלי שאיש שלא מכיר אותי לא יכול היה לדעת (שמות ותאריכים ועוד דברים). זה מפחיד ומרגיז אותי. אני הולכת אחריו כדי לשאול מאיפה הוא מכיר אותי ולמה הוא כותב את הדברים האלה וגם למה הוא משאיר אותם ככה על השולחן ולא שומר עליהם במקום בטוח, אבל ככל שאני מתקרבת אליו הוא מתרחק יותר.
*
אנחנו בבית. החלונות המקושתים פונים לצד ההפוך ממה שהם במציאות ויש מעבר להם מרפסת. בחוץ יורד שלג ובפנים דולקת אש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Talk