"משהתחיל לקרות שכח לשם מה הוא קורא, והיה קורא והולך כקורא להנאתו. פעמים חייך מתוך קריאה כשהוא מנענע ראשו כלפי הספר, כמה תמים מחבר זה, כלום אינו יודע שנפשו של אדם, ואפילו גדול שבגדולים, אף היא מגעת לפרקים לידי מורדות ונקלעת מגבהי מרומים לתחתיות ארץ. איני אדם גדול ואין בי מגדולתם של גדולים ואני מודה לאלים שלא שמוני כאותם שרואים את עצמם גדולים. אבל יכולני לשער שאף גדולי עולם לא עשו כל ימיהם חכמה, ואף הם עשו לפרקים מעשים שאינם תפארת לעושיהם, אלא שנתאמצו להסתירם ואין צריך לומר שלא פרסמו אותם, חוץ אולי מאותם המעשים שאפילו מתוך גנותם רואים את שבחם."
(שמואל יוסף עגנון)