הנה כך

ביום שלישי התקשר אלי מישהו שעבדתי אצלו כשגרתי בתל אביב ושאל האם אני רוצה לעבוד אצלו שוב, הפעם במקום אחר. שימח אותי מאד שהוא השתדל ומצא אותי (גם בשל הפרט הטכני של החלפת מספר סלולרי וחוסר בקו בזק מאז) ונסעתי לפגוש אותו כדי להסביר לו למה לא מתאים עכשיו שנעבוד שוב יחד, אבל בכל זאת משמח מאד. קבענו שנדבר שוב באזור פברואר.

ביום רביעי הלכנו לסקירה שניה. זה כנראה הכי קרוב ללהבין את המושג 'פלאי הטכנולוגיה'. ישבנו (טוב, חלקנו שכבנו) שם בחדר החשוך, הדוקטור טייל לי על הבטן במשך קצת יותר משעה ויכולנו בעיקר להתפעל. זה מקסים לראות, גם כשלא בכל רגע מצליחה להצטרף ההבנה של סיבה ותוצאה. אפשר להגיד 'וואו' בלי החלק של 'בסוף תהיה לנו ילדה' וזה עדיין נעים מאד ועושה לחייך. שמחנו לשמוע שהיא נורמלית להפליא והסכמנו להפגש בעוד חודש (באמצע עוד בדיקות דם והעמסת סוכר, אבל למה להטפל לקטנות?.).

ביום חמישי נסעתי אל א' היקרה ואחר כך בחזרה הישר לישיבה בעבודה. דיברנו (לא בישיבה) על מה שבין זמן והחזקה ועל עוד דברים חשובים. המעבר היה לי חד מדי, אבל עבר.

ביום שישי הלכנו לבקר חברים שאחרי שגמרנו להיות אצלם משך כל אחר הצהריים, באו איתנו לארוחת ערב אצל סבתא. היה נעים.

היום עבדתי רוב שעות הערות על הסרט. בלילה חלמתי שנשארו רק עוד יומיים עד ההגשה ושמחתי להתעורר כדי לגלות שבעצם יש עוד קצת יותר זמן (אבל לא הרבה יותר). היא יצאה עם הכלבה וטיילה אל ההורים שלה ואני לא יצאתי עדיין מהבית. קראתי קצת ונחתי קצת ואכלנו יחד ארוחת צהריים מאוחרת. בערב יש לנו כרטיסים להצגה שכבר ראינו והחלטנו ללכת שוב (כרטיסים בחינם לתאטרון זה נעים גם).

בנעימים.

עוד תמונה מיום רביעי