הנה כך

בלי הפסקה, זמזום תמידי בין העורף לעיניים.

והשאלות על מה עוד חשוב, מה עוד משנה, אני לא יודעת מה לעשות איתן. (אפילו החלומות שחשבתי שלא קשורים - הם כן).

ותמונות הזוועה אתמול בלילה לפני שהצלחתי להירדם וזה לא משנה אם סיפרתי או לא (ולא סיפרתי, אם תהית).

ודיברנו היום על מה שבין פרידה להנצחה, ועל איך צריך קודם להיפרד ורק אחר כך אפשר לחקוק באבני בניין. (וגם אז מה נכתוב? בעעעעע?)

אני רוצה להמשיך וצריכה ללכת. עדאחרכך.