חלק מהעניין (וזה משונה, אני יודעת) הוא בפער בין הידיעה שרק אני מרגישה ככה, לבין לשמוע אנשים אחרים אומרים את אותו הדבר בדיוק, אבל על אנשים אחרים, על אנשים שלהם.
ויש לי את זה כל הזמן, ולא רק עם זרים.
שלכל אחת (או אחד) מאיתנו אין אותך כאן בתור מי שהיית לה, ורק לה (או לו).
שרק לי אין אותך כאן להיות אחותי הקטנה.
שאף אחד לא יודע איך זה כשאת לא כאן להיות לי. איתי.
שאני חושבת על כל הדברים שעוד אני רוצה לעשות ושתהיי לי בהם, שתהיי איתי - ואין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Talk