סליחה שזה מה שמשפריץ פה החוצה בסוף, אבל במקרה הזה הוירטואליה הסמי-אנונימית מאפשרת את המילים בלי שאצטרך להגיד אותן. ואני אפילו לא נורא עייפה עייפות של לרצות לישון, זה כן בגוף, אבל סוג אחר של תשישות, שהמקור שלה הוא לא גופני. חזרתי הביתה בסוף היום אבודה ומשוקשקת.
ולא הוגן מצידי להעמיד זה מול זה עם כל הדברים הטובים, שישנם, ולהתפלא איך בכל זאת המצב נדמה לי מסריח. אני יכולה לזכור את זה ועדיין להיות ככה. לעמוד נפעמת מול שפע-פלאים ולהרגיש כאילו לא התקלחתי שבוע..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Talk