הפער בין
לרצות כבר נורא מעבר לקצה
הסבלנות
לבין הידיעה
שהזמן מתקדם באותו הקצב
ויום שלישי בבוקר
יהיה אחרי כל מי שלפניו
זה מתיש
(אני רוצה כבר).
(לא נבון עכשיו לפני סופהשבוע כשניסע לקטוף סברסים
וכשביום ראשון ההובלה
ובשני הכל יהיה מלא ארגזים בשלבי פירוק שונים
והשימחה רבה).
ובכל זאת.
(דיגדוג אפילו נעים, כשאני חושבת עליה מתכשכשת. עודקצתעודקצת).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Talk