הנה כך

*

חזרנו מחופשה מולטי-משפחתית בת שבוע בחו"ל - בית אחד ענק עם שמונה חדרי שינה, שתי מכוניות בנות תשעה מושבים האחת, ארבעה דורות, מסבתא בת שמונים ועד בת דודתה של הכרובית הצעירה ממנה בשמונה חודשים, שדות פרושים הרחק ועוד יופי לרוב ובכל זאת לא הצלחתי להיות מספיק בשקט (בשבילי! בשבילי!) .

*

באזכרה רק התעצבנתי שזה נהיה מין מפגש-חברתי עם אוכל ובדיחות, אבל מאז אני לא מצליחה להגיעה לדבר משלי. אולי מחר, כשלא יהיו אנשים כי חג.

*

פגישה קשה הבוקר, יותר בגלל מה שלא היה בה מאשר בזכות מה שכן.

*

הכרובית התעוררה בבכי, כמו מחלום רע, אבל דקות ארוכות לא הצליחה להתעורר מספיק כדי להירגע ולחזור לישון. קשה להיות תינוק.

*

אני לא כותבת מספיק ולא זוכרת חלומות (וממילא כשאני כן זוכרת, אני לא כותבת והם נמוגים ואני מצטערת)

*

לא טוב לי ככה. אני שקועה בערפל האפור הסמיך הזה ולא מצליחה לצוף.