כשהכרובית נולדה ועדיין לא הצליחה לינוק שאבתי לה חלב והיא קיבלה אותו בזונדה. בגלל שהיא היתה כזאת פיצפונת והיה יותר חלב ממה שהיא היתה זקוקה לו, את השארית הייתי מקפיאה. נוצר לנו מלאי מכובד של כוסיות פלסטיק סטריליות מלאות בחלב אם - הפריזר שלנו נראה משעשע למדי (היו בו בעיקר חלב אם ואלכוהול..).
אלא שכשהתחילה לקבל בפגיה אוכל דרך הפה בבקבוק (עדיין לפני שהתחילה לינוק ממש) התברר לנו שכצפוי מהנכדה של סבא שלה - הכרובית אנינת הטעם מסרבת לשתות חלב אם מופשר, כיוון שיש לו טעם (וריח) מגעיל של סבון (לא בגלל שהוא מקולקל חלילה, אלא בגלל איזה אנזים שנמצא בחלב ומתפרק גם כשהוא קפוא ועושה לו טעם של פוי. יש תינוקות שזה לא מפריע להם ויש תינוקות שכן). את כל החלב הקפוא שחיכה לה בפריזר העברנו אחר כבוד לתינוק שלא הצליח לינוק והשמחה היתה רבה. לא הכרנו אותם מקודם והאמת היא שגם לא פגשנו אותם גם אז, כי חברה של האמא באה לאסוף את הכבודה הקפואה. וכך - להם היה חלב אם ולנו היה מקום בפריזר.
השבוע קיבלנו טלפון מפתיע - התינוק ההוא כבר בן שנה ואמא שלו מזמינה אותנו למסיבת יום ההולדת שלו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Talk