אני לא יכולה לדמיין איך זה, לא לדעת. מה עוד להגיד על זה?
זה כמו לחשוב שאחרי הפיגוע לא הייתי יודעת אם יעל חיה או מתה, ל(הרבה) יותר מהזמן שלא ידעתי. זה משהו שהוא מעבר לדמיון שאני מסוגלת לו. חלק מהעניין הוא שברגע שגבולות הקטסטרופה מתרחבים, האפשרויות הנוראות ביותר הופכות לאפשריות (או לאפשריות יותר). ועדיין.