הלכתי עם הכרובית להחזיר סרטים לאוזן השלישית. בדרך עברנו דרך מגרש החניה שמאחורי מוזאון הטבע. שמעתי את עצמי אומרת לה "אל תגררי את הרגליים בעפר" וגם "תראי, זה מלכלך ומקלקל לך את הנעליים", ונזכרתי בעצמי שומעת את המשפטים האלה כשהייתי ילדה ולא מאוד מתרשמת, רק מנסה להסוות טוב יותר את גרירת הרגליים..
הפתיע אותי לגלות שכך אמרתי לה. או אולי הפתיע אותי (שוב) לגלות שאני האמא.
חלק מהזמן הלכנו ודיברנו וחלק הלכנו ושתקנו וחלק דילגנו וחלק היא ביקשה ולקחתי אותה על הידיים. וכל הזמן זה היה נעים.
תמונה שבעצם לא קשורה, אבל מתאימה. סלט בורגול-עשבים (שווה מאד), אבל בגלל התזוזה שום דבר לא נראה במקום, גם לא הדברים המונחים. מצד שני, זו תמונה שאני מחבבת..
(אפשר בטח לכתוב את זה מדויק יותר, אבל אני לא מנסה. עצם ההבנה שמשהו 'לא-יושב' זה כבר משהו. וגם כאן - יש מצד שני).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Talk
