~

1. בוקר.

חדר המתנה בראומטולוגיה של איכילוב. אני יושבת עם חיבור לאינפוזיה, אבל עוד בלי האינפוזיה, ורואה עם איזה ילד סרטים מצויירים.

ילד לאבא שלו: "מה יש לה ביד?"

אבא שלו לילד: "לקחו לה דם"

ילד מתישב כמוני עם יד שמאל ישרה, מסתכל עלי. כשאני מחייכת אליו הוא מתבייש.

ילד לוחש לאבא שלו בהתלהבות: "נכון שכשאני יהיה גדול גם לי יקחו דם?"

אבא מחייך. "אולי".

2. לילה.

נלוש ואני אי שם בדרום, על הדשא משקיפות על עננים:

אני: "דרך אגב, הסיגריה שלך נשארה אצלי במטבח על אדן החלון, ונראית מאוד חשודה".

נלוש: "תזרקי אותה. אסור לעשן את זה למחרת."

אני: "למה?"

נלוש: "כי משתחררים כל מני חומרים לא בריאים"

וחוצמזה הקורס הסתיים. עכשיו כמה חפיפות קטנות, והיי הופ לעבודה. החבילה שהזמנתי, על 250 הפקעות שבתוכה (זו ועוד 100 כלניות) הגיעה. הצבעונים והיקינטונים כבר במקרר. קיבלתי מזרון חדש ומעולה. הזמינו ממני עוד שתי כתבות לנובמבר. השבוע אני רוצה לסיים לכתוב את התוצאות של המאסטר. מחר אני אסע למעבדה. אודי עבר דירה לעוספייה, ובן דודי קנה מטוס. פאקינג מטוס, אלוהים אדירים. הוא גדול ממני בשנה, ואני חוסכת על גבינות בסופר. תוצאות חלקיות של הבדיקה שלי לא מראות שום דבר שראוי לכתוב עליו. פיצי קיבלה מהעבודה חופשה זוגית בצימר מפנק בגליל, והיא לוקחת אותי ואת טוקה (!!). ויש גם את הטיול למדבר, שאני מחכה לו נורא. לאויר. לשמיים מאופק לאופק. ריח מדורה ותה, כוכבים וסיפורים ושקט. אני חושבת שהמשפחה המורחבת שלי חושבת שאני משונה.