כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
והלילה, העיניים עייפות עד אור הבוקר.
בוא נגיד שעכשיו שלוש וחצי בלילה. בוא נגיד שהבית שקט וריק ואני עייפה. בוא נגיד גם שאתה שוכב עכשיו במיטה שלך ובוהה בתקרה הלבנה, ותכף עוצם עיניים.
בוא נגיד שאתה עייף באמת, אבל לא מצליח להירדם. בראש שלך מסתובבות כל מני מחשבות שגורמות לך להושיט את היד לצד השני של המיטה ולגלות שהוא קר וריק. ואתה שוכב שם, ופתאום ממלאת אותך הידיעה שאני כאן עכשיו, מול המחשב, עירה וחושבת אותך.
ואתה לא יכול להירדם, כי שתי המחשבות האלה, שלך ושלי, התנגשו באמצע הדרך, (בוא נגיד שזה יוצא מעל אורות קטנים של איזו עיר), התנגשות חזיתית כזו נדירה, שיכולה להיות רק בין שתי מחשבות מכוונות ומתוזמנות היטב.
(אני יודעת. זה כמעט ולא קורה, ההתנגשויות האלה. במיוחד אצלי. המחשבות שלי דוהרות בעיניים עצומות, כאילו אין ספק שהמסלול פנוי, שהנתיב הזה נגמר בלופ, ושמבלי להאט הן יחזרו אלי כלעומת ונלך סופסוף לישון.)
אבל בוא נגיד שזה קרה. פעם אחת. נגיד הלילה.
ובוא נגיד שהן שוכבות שם, המחשבות שלנו, פעורות, כי דבר כזה הוא סטטיסטית כמעט בלתי אפשרי, והנה פתאום הן לא רק נפגשו, אלא התרסקו זו לתוך זו בכל הכוחות שנתָנו להן, והנה הן מוטלות מעורבבות זו בזו, כמו שתי שרשראות חרוזים שנקרעו, והן לא יכולות לקום, או לזוז, או להמשיך לנוע, כי הן הפכו לאחת שהיא קצת משתיהן, והכיוון ההפכי התבטל.
בוא נגיד שהן נשארות שם, מרחפות, לנצח, כמו קערת חרוזים שאין לה תחתית, ולעולם אף אחד משנינו לא יוכל לדעת מה קרה לחוט המחשבה שלו, למה הוא לא חוזר, עם מה הוא התנגש.
ורק הרעד הזה שעבר בנו הלילה, בשני חדרים רחוקים באותה השניה בדיוק, שעלה מקצות אצבעות הרגליים דרך עמוד השדרה אל הלב, הוא יגרור אחריו את ההכרה שאנחנו כאן, קיימים. באמת.
רחוקים ולא מכירים אבל קיימים.
סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי, אבל פתאום יום אחד נפגש. נתרסק זה לתוך זו בכל הכוחות, נתערבב. נהפוך לאחד שהוא קצת משנינו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
