~

הרגשתי לא טוב, אז לא רצתי.

בטיול עם הכלבה האויר היה קר. התעטפתי בסוודר שלי וזייפתי בשקט את "בלילות הסתיו" של דוד פוגל, וצחקתי כשהיא הקיפה בספרינטים את ארגז החול. חמודה כזאת. אחר כך התחשק לי גם לרוץ. באמת התחשק לי, אבל חשבתי לעצמי שאולי בעצם עדיף שלא. עדיף לחכות למחר.

זה נחמד, להרגיש שמתחשק לרוץ. תחושה שנרשמת לראשונה ביומני הפדלאה.

*

הרגשתי היום רע וכתבתי הרבה, כתיבה מסוג נדיף. כזה שמרחף לך ליד העור ורגע אחרי שהבחנת בו הוא איננו. פתחתי עשרות מסמכים חדשים בוורד ומלאתי אותם אותיות וסגרתי אותם בלי לשמור. זה קצת כמו ללטף זכרון, כתיבה כזאת. או לחלום. אתה פוקח את העיניים לרגע, להציץ אל היום שבחוץ - והכל נעלם. אני לא מצטערת.

*

ומספיק כבר.

ומספיק כבר להתהלך מבולבלת מקצה לקצה של ה- Base Camp הזה, להתבוסס במקום שבו הוא נגמר ואני מתחילה.

מזג האויר מתאים. הלילה אורזים את התיקים, ומחר מתחילים לטפס.

צילום: Tom Stock