~

1. פסקה ביולוגית על הישגים וכיפאק היי.

היום הצלחתי לרצף את הקצה ה 5' של אחד מהגנים שחקרתי במאסטר. למעשה, כבר פרסמתי את המקטע של הגן במאגר (כי אם אתה ראשון בעולם, אסור לך לחכות שמישהו אחר יפרסם לפניך), אבל את המאמר עצמו, שעוסק בגילוי של הגן הזה הקפאנו. כתבתי אותו כבר לפני חצי שנה, אבל עדיין לא היה לי את הרצף המלא, ורצינו גם אותו כדי שהתמונה תהיה מלאה. בכל מקרה - אחרי בערך שנה של ניסויים בכל הטכניקות שפורסמו בשנים האחרונות שהצליחו רק באופן חלקי, מישהי במחלקה שלנו קנתה איזה קיט חדש ויקר בטירוף, פטנט רשום, 2500 דולר לשבע ריאקציות, והסכימה לתת לי לנסות ריאקציה אחת. ריאקציה אחת ויחידה. אפילו בלי ביקורות. בלי מקום לשגיאה. פעם אחת וזהו. נשימה עמוקה. הייתי צריכה למצוא רנ"א שהופק מעלים שנאספו בזמן הנכון בשנה, בשעה הנכונה ביום. הייתי צריכה לוודא שהוא באיכות מעולה. לבחור את הפריימרים הכי מתאימים מבחינת המיקום והטמפרטורה והשכיחות של הבסיסים.... בקיצור - לעשות את כל הדברים שאני עושה, ולשחק על המיומנות שרכשתי בשנתיים וחצי האחרונות, ולא להתבלבל, ולא לטעות. לא לטעות. אסור היה ליפול בגלל שום דבר. יום של ריאקציה, לילה ויום ל PCR, ליגציה, טרנספורמציה, הפקות, חיתוכים וריצוף. הייתה לי הזדמנות אחת ויחידה, והייתי מעולה ומדוייקת ומיומנת. הצלחתי. אני גאה בעצמי. המאמר יהיה מגניב (המאמר השלישי שלי במאסטר!) ואם הבוס שלי יחליט לקנות את הקיט, אני אוכל להריץ את אותה טכניקה על שני הגנים האחרים שבודדתי מקטעים שלהם, ולייצר עוד מאמר אחד, או שניים אפילו, בחודש וחצי שנשארו לי במעבדה.

אם לא אני אמשיך בשגרת הבטלה / כתיבה / חיפוש עבודה / חיפוש באופן כללי / מכירת הכחולה / קצתרבות  שמעסיקה אותי בזמן האחרון.

2. עוד קצת מעבדה.

במסגרת הזמן החופשי שיש לי, פלוס גישה למיקרוסקופים מעולים שמחוברים למצלמות דיגטליות לא רעות, ביליתי היום כמה שעות בלצלם פרפר מתחת לבינוקולר. קוראי הותיקים וודאי זוכרים אי אלו צילומי מיקרוסקופ שלי מן העבר. הייתה את המריסטמה, ואת הקקי של היונה (אני אוסיף כאן לינקים אחר כך).. גם במחקר שלי הרגשתי כל הזמן, שהמיקרוסקופיה היא מקום של יצירה. רגעים של מיקרוסקופ הם רגעים של ניתוק טואטלי מהמציאות הסנטימטרית, וצלילה למחוזות המילימטר והננומטר. הרפתקאות בארץ לא נודעת של צורות ומרקמים וצבעים. מי שלא היה שם לא יוכל להבין לעולם. בכל אופן - הפרפר יצא הו כה מהמם, עד שאולי אפילו אדפיס כמה מהתמונות הללו ואתלה בבביתי הקט. אנסה להעלות מהן בפוסט הבא. היכונו וזה.

3. במסגרת קצתרבות:

השבוע אפקוד את המשכן לאומנויות הבמה. האופרה הישראלית תשיר את שירי המקהלות הגדולים (מהאופרות של ורדי, של פוצ'יני (מאדם באטרפליי!), כרמן של ביזה, רוסיני, צ'יקובסקי ועוד). זה הזמן להתוודות על חוסר היכולת שלי לשמוע מקהלות בלי להתרגש עד דמעות. זה קורה לי בעיקר עם מקהלות ילדים ששרות שירי כנסיה, אבל גם עם מקהלות ילדים ששרות סתם, ולפעמים גם עם מקהלות של גדולים. לפני שבועיים עשיתי טיול בעיר העתיקה וכשירדנו מהגג של ההוספיס האוסטרי, במקרה נקלענו לשירת מקהלה של איזה קבוצת צליינים. עמדנו שם במדרגות והקשבנו, ותוך חצי דקה הייתי עם דמעות בעיניים. האקוסטיקה הייתה מעולה, והם שרו מדהים, בעיר העתיקה.. הכל היה לי פתאום אוברוולמינג. אני לא יודעת למה מקהלות פותחות אצלי את הברזים, אבל יש משהו בשילוב של כשרון, מוזיקה קלאסית, אקוסטיקה טובה והרמוניה של קולות שקשה לי לעמוד בפניו. אז מופע מקהלות. לא הייתי הולכת מיוזמתי, אבל אבא שלי הזמין אותי, ואני אמרתי - היי, למה לא.

4. במסגרת טיול לשבת:

בשבוע שעבר היה מעולה, אז נראה לי שגם השבוע יהיה טיול שבת.

אם מישהו ממכרי הממשיים רוצה להצטרף - ראו את עצמכם מוזמנים והתקשרו לקבל פרטים.

תמונה חושפנית. סוד כמוס לגורה ולסוס. נחל כסלון המקסים, בשבת שעברה. טוקה צילמה.

5. ואם כבר חיות המשק:

הקושקה הזאת, אוף איתה. היא ולילי כאלה מותק ביחד, והיא כזו מהממת שלעצמה, שפתאום הבנתי שיהיה לי מאוד מאוד קשה להפרד ממנה, ודיי הפסקתי לחפש לה בית. למרות שאני עדיין מרגישה ששלוש רביעיות רגליים בבית אחד, זה הרבה יותר מדי.

עם שוך הקרבות. אולי אני אניח לה ואתחיל לחפש מישהו שיאמץ אותי. פלוס שלוש.