~

 היא חשבה שהיה שם, ברגע ההוא, כל מה שהייתה צריכה בשביל לחזור לעצמה. היא בדיוק סיימה את הקפה שלה כשהוא דפק.

-"שניה", היא לחשה מעברה השני של דלת העץ המתקלפת, לקחה נשימה עמוקה ופתחה לקראתו את הבריח, ואת שני המנעולים ולבסוף את הדלת עצמה, . הוא עמד בשיער רטוב בכניסה לדירה הקטנה שפעם הייתה שלהם ובקרוב יכנסו בה אנשים זרים, ועוד לפני שפשט את המעיל חיבק אותה כמו מתוך געגוע.

אחר כך הוריד את המעיל והניח אותו על הכסא הקרוב לדלת. "אני אכין לנו תה", היא חשבה לעצמה ונגשה למטבח. בדיוק סיימה למלא את הקומקום כשהוא התגנב מאחוריה ולחש שהיא חסרה לו. היא ידעה שהוא לא באמת מתכוון, אבל, היא חשבה לעצמה, למי איכפת. הוא השתוקק למגע והיא לחצה על הקומקום החשמלי והסתובבה מתענגת לתוך החיבוק שלו, מצמידה את הלחי שלה לסוודר שלו, בדיוק מול מפתח הלב. הסוודר דקר אותה, אבל האצבעות שלו טיילו לה לאורך השדרה, מהשכמות למטה ואז בחזרה, מתגנבות אל העורף, מצמררות. היא לא זזה, ורק כשהקומקום קפץ היא התרחקה ממנו מחייכת.

את התה הם שתו בסלון. הכל היה מסובך והם דיברו על שום דבר ועל כל השאר. הוא ליהט בין הספל החם לירך שלה, קודם מעל ואחר כך מתחת לחצאית שלבשה לכבודו. אחר כך הובילה אותו אל חדר השינה. בינה לבין עצמה היא קראה ללילה ההוא ליל תאוות הבשרים. היא ידעה שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה הלילה, וגם הוא, ואף אחד מהם כבר לא חייב לשני שום דבר, זולת לנהוג בזהירות רגישה מהסוג הנדרש במקרים כאלה. היא הזכירה לעצמה שהוא לא מכיר את הזולת הזה. 

כמה שעות אחר כך, חמימות התנור הפכה את החדר יבש ומחניק. הוא השתעל מתוך שינה והיא התיישבה במיטה, פתחה את החלון אל הגשם, וחשבה לעצמה שזה קצת כמו לשבת באמבטיה ערומה מתחת לתנור, ולגלח את הרגליים באיטיות זהירה, שלא לחתוך.