~

1.

זה עתה סיימתי לדבר עם רשות המים המקומית. הם שלחו לי חשבון עם חוב של 750 שקל מתחילת השנה, למרות ששילמתי את כל החשבונות שלי דיי בעקביות, ונכון שיש לי גינה גדולה ונכון שמחירי המים עלו רטרואקטיבית מיולי בשלושה וחצי אחוז, אבל עדין, שבע מאות וחמישים שקל?!#$%^&

אז שפכתי על המיטה ערמות הבלאגן שכבר רציתי להעיף כי מי לעזאזל שומר את כל החשבונות שלו חמש שנים אחורה, והתחלתי לדוג משם חשבונות מים. אחר כך התקשרתי לשם.  

אמרתי: "שלום, אני רוצה לברר את החוב בחשבון המים שקיבלתי"

והיא פשפשה במחשב שלה כמה רגעים, תקתקה כמה דברים ואז אמרה לי

"כן. את צודקת. את לא צריכה לשלם את זה".

!!!!!!

ילדים, בדקו את החשבונות שלכם.

וחוצמזה, עכשיו (אוף) אני מרגישה מחוייבת לשמור את כל החשבונות המשולמים האלה. אולי אני אלך לקנות איזה קופסאת פלסטיק אטומה ואעביר הכל למחסן.

2.

קיבלתי (עוד) הצעת עבודה, במחלקה שלי. אחת החוקרות השכנות הציעה לי לקחת פרויקט קטן, לעזור לה לבודד כל מני גנים מאורגניזם איזוטרי שכמעט אף אחד לא חוקר. כשאני מריצה אותו במאגר אני מקבלת 268 רצפים ידועים בלבד. לשם השוואה, בארבידופסיס יש 232,500 בערך, ובעגבניה בערך 12,500. בזית, שהוא חיית מחקר איזוטרית כשלעצמו, ידועים 1087. (שלשה מהם שלי!). בקיצור - דרושה הרבה עבודת בלשות מולקולרית מהסוג שהתמחתי בו.

הקטש הוא שהיא משלמת גרוע, ובגלל כל מני אילוצים בירוקרטיים יכולה להעסיק אותי רק 3 ימים בשבוע. כלומר: היא רוצה התחייבות לשלושה ימים בשבוע (8 שעות) למשך שלושה חודשים, ועל זה היא יכולה לשלם 3000 שקל בלבד.

עכשיו, על פניו, זה לא משהו שהייתי קמה בשבילו בבוקר. מצד שני, חיפוש עבודה במצב שבו נמצא כרגע השוק עשוי לקחת שלשה חודשים, וזו יכולה להיות מסגרת מאוד גמישה ונוחה לצורך הזה, פלוס צבירת "ניסיון תעסוקתי" בקו"ח, דבר  שאין לי כרגע בתחום. מצד שלישי, אולי אני אמצא עבודה מהר יותר, ואז לא אוכל להתחיל כי התחייבתי למעבדה עד אפריל?

(הסבר: החלטתי לחפש עבודה זמנית בביוטק כדי למלא את הקופה הריקה שלי. שנה עם משכורת הגונה וחיפוש עצמי, במקביל לפרוייקטים של הכתיבה, נשמעים לי כמו התוכנית נכונה. שכר התחלתי בביוטק למישהו בלי נסיון צריך להיות בין 6 ל-8, נטו. תלוי באיזה עבודה וכו', אבל משהו כזה).

אני לא מכירה אותה בעבודה, רק במסדרון ומרכילות עם הטכנאית החמודה שלה. היא אומרת שהיא אישה קצת קשה, אבל היי, אחרי הבוס שלי, נראה לי שאני אוכל להתמודד עם זה בדרכי הרגישה. חוצמזה היא יודעת שאני מחפשת עבודה בשוק במקביל ואני חושבת שאם אני אבהיר לה את הצרכים שלי ואופן העבודה שלי לפני שהכל יתחיל (למשל: הבית שלי נמצא שבע דקות נסיעה מהמעבדה. אם צריך לחכות לריאקציה שלוש שעות, אני מעדיפה לנסוע הבייתה. אם יש עבודת מחשב- אני יכולה לעשות אותה מכאן. אוך, המאסטר הזה עשה אותי כזאת מפונקת... אה כן,  ובבוקר אני ישנה עד מאוחר, כי אני לא חדה מחשבתית עד הצהריים. יש בוסים שרוצים את הפרצוף של הסטודנטים שלהם במעבדה, אבל הבוס שלי, לשמחתי, רוצה רק את התוצאות, "מצידי", הוא היה חוזר ואומר לנו, "אל תבואו בכלל"), אם היא תתן לי חופש פעולה כזה, זה יהיה מאוד נוח.

מ', ידידי הטוב, המשיך לעבוד אצלינו במעבדה אחרי שהוא סיים את המאסטר. הבוס שלי, קומבינטור ידוע, החליט לקבל אותו (פקטיבית) לדוקטורט. ככה הוא מקבל מלגת דוקטורנט (משהו בין 5 ל-6). אני צריכה לברר עם מ' את פרטי העסקה שלו. אולי אני אוכל לדרוש שהיא תארגן לי קומבינה דומה. אבל אז היא תרצה אותי חמישה ימים בשבוע לשלשה חודשים. אבל נראה לי שעדיין יהיה לי זמן לחפש עבודה, ואני גם לא ארגיש שמכרתי את כישוריי (הנדירים?) בנזיד עדשים.

מצד שני, עד סוף ינואר אני בשגרה כזו, ואולי עד אז אני כבר אמצא משהו? בקיצור, צרות של עשירים בפוטנציה, אבל שוב אני לא יודעת מה להחליט. אני מרגישה שאני בתקופת מעבר ואני פוחדת להתחייב לעבודה הזו, בגלל האפשרות להפסיד הצעה שעוד לא קיבלתי.  אולי זה מטופש, אני לא יודעת. אוף. אוף. מה אתם חושבים? 

נ.ב.

עכשיו שולחת קורות חיים לחברות כ"א מתמחות.