~

היום דקרו אותי שלוש פעמים עד שהצליחו לחבר אותי לעירוי. ומילא דקרו, נכנסו וחפרו, קדימה אחורה וגורנישט. אין דם.

ולא תגידו שקשה למצוא אצלי וריד. רואים אותם בקלות דרך העור.

וזו גם הייתה האחות המעולה והמנוסה שתמיד לא מכאיבה לי בכלל ולא משאירה שום סימן.

זה התחיל ביד שמאל, שם היא לא הצליחה למצוא כלום בכלל, וכשכבר כאב לי נורא מכל החפירות ביקשתי ממנה שתפסיק, כי ביד ימין שלי יותר קל.

ביד ימין הוריד שלי מאומן. אני רק מיישרת את היד והוא מזנק אל המחט. אולי הוא התרגל אחרי כל כך הרבה חורים. בכל מקרה, היא הכניסה את הוונפלון, אבל איכשהו לא הצליחה לדחוף את כולו. בסוף היא קיבעה אותו חצי בחוץ, ולקחה דם. זה איכשהו עבד, אבל כשחיברו אותי לעירוי המכשיר פשוט הודיע שהוא לא מוכן לטפטף ככה. אז קמתי מהמיטה, הושיבו אותי בעמדה, והפעם תקפו איזה וריד צדדי כואב נורא, וכואב נורא למרות שהייתי מסטולה לגמרי משני משככים ואנטיהיסטמין. אוף אוף.

אחר כך היה לי לחץ דם נורא נמוך (100/40) והיה לי קר ולא הצלחתי להרדם דרך זה. ביקשתי עוד שמיכה. בסוף צללתי לשינה עד שזה נגמר.

בכלל היה דיי סיוט היום. היו מליון אנשים, והכל לקח שעות שעות, ואף אחד לא היה אשם אז לא היה את מי להאשים. בסה"כ מכניסים אותי תיכף כשאפשר, יחס מועדף וכל זה, אבל עדיין נאלצתי לחכות ארבע שעות בין הבדיקה של הרופאה להתחלה של העירוי.

כל עוד זה קל ומתקתק אז לא איכפת לי בכלל, אבל לשבת עכשיו עם שתי ידיים כואבות אחרי יום כזה מבוזבז בשביל עירוי שלא משפיע עלי בכלל, זה קצת מרגיז.

ועכשיו אחרי שסיימתי להתרגז, אני אלך להתקלח ולהשיל את כל זה מעלי. מחר יום חדש.

(או כמאמר ה-אנני:)

מחר אני מסיימת את התיקונים האחרונים בהחלט בהחלט (אלה שאחרי התיקונים האחרונים בהחלט!) של התזה.

מחר אני אקבע פגישה עם האמריטוס שלי, שתהיה הדד ליין לפרזנטציה.

מחר יהיו לי תוצאות אחרונות של הניסוי האחרון בהחלט.

ויותר מהכל: מחר היום יהיה אתמול.

הללויה.