| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
מטמוֹרפוֹזה.
חשבתי שאני ארגיש איזה סוג של הקלה. סה"כ נגמרו מועדי א'. נגמרה שנה.
אבל זה לא מרגיש לי ככה. אני בעיקר עייפה. כל התקופה האחרונה, של ההסתגרות בבית, של הלמידה, הוציאה ממני את המיץ. ותכף מועדי ב', וחוסר אונים. אני מרגישה כמו גוש של בשר שמישהו השאיר מחוץ למקרר, ועכשיו הוא מסריח, מוקף זבובים, מרקיב. הוא עושה לי בחילה. אני רוצה להתרחק ממנו. לצאת החוצה. לברוח.
אני פותחת חלון. שמש אחר צהריים. החדר בהיר, מואר פתאום, ויש רוח כזו נעימה. אפשר לנשום. באור דברים נראים אחרת.
"תראי," אני לוחשת לעצמי, מחזיקה בעדינות את פיסת החופש שלי. היא קצרה אולי, אבל מוחשית. מהסוג שאפשר למולל ביד, לפורר, להתגלגל בה, להתערסל, לשקוע לתוכה כמו לתוך מים קרים, מלטפים. כמו לתוך ים.
ועכשיו, רגע לפני מועדי ב', שבוע החופש שלי. שבוע של מנוחה נכונה. של אויר. של אור. לנסוע. לחזור. לצאת. למצוא עבודה. לטפל בכחולה. לטפל בעצמי. להחלים. להתחזק. לקרוא. לטייל. לשתות קפה במקומות נעימים. לראות סרטים. להתפנק.
אני מתמתחת. קוראת אותי שוב.
מדהים, איך כמה שורות יכולות לעשות אותי אחרת. איך כאן למעלה רציתי לבכות ועכשיו אני נינוחה.
נדמה לי שעכשיו, החופש יכול להתחיל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
