~

 יש לי עוד המון מה ללמוד עד שאגיע לשלב שבו נהנים מזה, ואני לא מדברת על לימודים ברמה הביבליוגרפית-אקדמית, אלא בעיקר על הפן המעשי. יש דברים שאי אפשר לתרגל  אלא על בשרו של מישהו. בתקופה של הלמידה המעשית תמיד מרחף מעלי איזה תסכול, שנובע מהפער שבין  איך שהייתי רוצה להיות (ואהיה), ובין איך שאני עכשיו. אני מרגישה שאני הולכת, וחוסר הניסיון שלי נגרר אחרי עצום ובוהק וכבד כמו זנב של טווס.

ואז המשוב:

5 מ-5 בכל הפרמטרים.

תמיד זה משאיר אותי קצת המומה, הדיסוננס בין החוויה האישית שלי מול מישהו, לחוויה של המישהו הזה מולי.

העובדה שה"אני" ככה, כמו שאני עכשיו, יותר ממספיקה.

 והיום בפינת השנינות: ד' השנון וע' ההומו, חברים לעבודה החדשה:

ד' - לית, תגידי, יש לך חבר?

- לא.

ד' - איך זה יכול להיות?

- לא יודעת. ככה יצא. אבל אני מחפשת.

ע' - מה?! אבל איך זה יכול להיות? את כזאת... 

- מה?

ד' - אני יודע: אובר קווליפייד.