~

ואני ממש, אבל ממש אוהבת רדיו

אבל

אני שונאת שדרנים שמקריינים תרגום לעברית של שורות מתוך השיר שזה עתה ניגן.

אני שונאת במיוחד כשהם עושים את זה בקול המעצבן הזה, של שדרני רדיו משנות השמונים.אני שונאת שדרניות לחשניות.

אני שונאת שדרנים שאומרים מילים ריקות בקול מלא חשיבות עצמית. אני שונאת שדרנים שמדברים הרבה אבל לא אומרים כלום.

אני שונאת שדרנים שלא נותנים לשיר להגמר.

אני שונאת את עופר נחשון. (סליחה עופר. אני לא מכירה אותך, זה רק את הקול והדיבור שלך, שאני לא יכולה לסבול).

ובאופן כללי, אני שונאת את 88 "המחודש".

איף וגם אוף.

אני מתגעגעת לגל אפלרויט. (גל, אתה שומע? אני מתגעגעת. תוחזר לאלתר. תחזור).

מזל שנשאר לי הבועז כהן.

(פעם אחרי השקיעה, ועכשיו - כל יום בין שמונה לעשר בבוקר).

הכי אני אוהבת כשבועז כהן אומר "אני, בועז כהן" בסוף התוכנית שלו.

אין כמו ה-"אני, בועז כהן" הזה.

ובאותו עניין, אני לגמרי איתו.

נ.ב. לא לגמרי קשור:

שמעתי הרגע לראשונה את

The wall of sound של גבע אלון, וזה דיסק פשוט מעולה.