~

1. גיטר הירו זה מגניב, אבל רק למי שמנגנן. בתור צופה מהצד זה בעיקר עושה לי כאב ראש. בנסיון ראשון הצלחתי להשלים 75% מהשיר, שזה מרשים ומדהים לכל הדעות. אחר כך הצלחתי הרבה פחות. הממ. מזל שאין לי פליסטיישן/ווי בבית.

2. עם יציאתי לשוק החופשי, שמצבו חרא,  ובעקבות חודש פברואר נטול המלגה, שלשמחתינו הוא חודש קצר, החלטתי שלא לבחול בשום עבודה שמציעים לי. גם לא כשהיא ביום שישי משתיים עד חמש בערב, וגם לא כשהיא כוללת שעות של חוסר מעש מוחלט במעבדה. אני מתנהלת בין ארבעה מעסיקים, ובקרוב אולי חמישה. הציעו לי ללמד איזה קורס (ארבע שעות לשבוע לסמסטר אחד) באיזו מכללה. הם מציעים כסף טוב, אבל התנאים גרועים. זה רחוק ממני ומתחיל מוקדם מדי בבוקר, ואני חושבת שאני אקח את זה בכל זאת. ככה, בהלטוטנות קוסמית עליזה, אני מצליחה למלא בעבודה חמישה ימים בשבוע. זה אמור להיעשות קל יותר עם השתפרות תנאי מזג האויר, ואולי מכניס יותר עם הקמת הממשלה (כי אז המעבדה תקבל תקציבים ואולי יהיה תקן בשבילי, ואוכל להפסיק להיות עובדת קבלן רמוסה*). 

3. לכבוד פורים הממשמש ובא חיפשתי תחפושת שתתאים לי לעבודה (יש המון הדרכות בחג), זאת אומרת - משהו מגניב שאפשר להתחפש אליו בעודך לבוש בחולצת מדריך, עומד בתנאי שטח (שמש/קור) וזקוק לחופש תנועה. יש את האפשרות "לשים משהו פורימי סימלי", אבל רציתי להשקיע קצת יותר, אז עשיתי את אחד הדברים שאני הכי טובה בהם: חיפשתי רעיונות באינטרנט ומצאתי משהו מעולה, קל להכנה, מחמיא ומשעשע עד מאוד. אחר כך טוקה ארגנה לנו גם הזמנות למסיבת תחפושות אקסקלוסיבית, אז החלטתי לחסוך לה ולפיצי את כאב הראש ולהכפיל את התחפושת שלי בשלוש, מה שרק יגביר את האפקט ויראה משעשע למדיי. כמובן שאני עוד לא יכולה לגלות לכם מה זה, אבל רציתי להודיע שהפרוטוטייפ שהכנתי היום יצא מעל למצופה. זו תהיה תחפושת פורים מ-ע-ו-ל-ה. מבטיחה תמונות בדיעבד.

4. אני מנסה לפענח למה אני לא מתחילה עם בחורים שמוצאים חן בעיני, ובמקום לפלרטט אני (לא במודע) מרחיקה. אין לי מושג קלוש. רעיונות יתקבלו בברכה.

5. היום פגשתי ברחוב אישה מבוגרת שעמדה ובכתה בקול, כמו ילד שבוכה יותר בשביל שישמעו ופחות בגלל שכואב.

שאלתי אותה אם היא בסדר, אם היא צריכה עזרה או משהו. היא אמרה שהיא נפלה.

-"לעזור לך להגיע לאנשהו?"

-"לא". היא אמרה, ונשארה שם לעמוד, בוכה ומגבירה ובוכה.

חשבתי שאני יכולה להושיט לה יד, שתשען עלי. חשבתי אם זה מוזר להציע ככה לאישה זרה ברחוב להשען עלי, אבל זה היה נראה לי הגיוני לעשות. חשבתי שאם זו הייתה אמא שלי, הייתי שמחה אם מישהי ברחוב הייתה עוזרת לה.

"את יודעת, יש פה רופא לא רחוק. את רוצה שאני אלווה אותך לשם?". זה באמת לא היה רחוק. שתי דקות משם.

"לא". היא אמרה, מחזיקה את המותן ובוכה, בוכה.

"את בטוחה?" ניסיתי שוב. "כן." היא אמרה וניסתה ללכת משם, עשתה צעד ונעצרה, נאנחת בקול. 

"טוב." אמרתי לה. הדבר האחרון שרציתי היה להביך אותה. "תרגישי טוב".

קראתי לגורה והלכנו משם.

6. אחרי שלושה חודשים של פרסומים, ובלי שום קונים, היום סופסוף לחצתי יד על הכחולה. אז נכון שירדתי ל- 60% מהסכום שרציתי, אבל זה רק 80% מהסכום שבאמת חשבתי שאקבל, ופי שתיים מהסכום שמציעים סוחרי הרכב ("וגם ככה אני עושה לך טובה"). משבר כלכלי הוא זמן מחורבן למכירת רכבים, אבל באמת כבר הגיע הזמן להשתחרר ממגנט המוסכים הצרפתי. יקרה לליבי ככל שתהיה, הכחולה הפכה בחצי השנה האחרונה לעול על צווארי.

ההורים שלי מתעקשים שהכסף שאקבל עבורה הוא שלי, ואני עניתי -

-"אם הוא שלי אז אני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה?"

-"כמובן", ענתה לי אמא שלי, סקרנית. "מה את רוצה?"

- "אני לא יכולה להגיד לך. בעצם, יש לי כמה רעיונות, ואני בעצמי עוד לא לגמרי יודעת", ולא אמרתי לה שאני רוצה לקנות בו משהו בשבילם, כי הם אלה שקנו לי את האוטו הזה לפני חמש שנים, והם אלה ששידרגו את הרכב והחליטו להושיט לי לפני שלשה חודשים במתנה (בכלל לא מובנת מאליה) את הקורולה הישנה. אז אני עוד לא יודעת מה בדיוק אני אקנה להם, אני חושבת על טלויזיה LCD גדולה** שתתאים לסלון החדש שלהם, שזה משהו שאני יודעת שהם מאוד רוצים אבל דוחים. או אולי משהו אחר. נחשוב. בינתיים, אחרי סצנת בדיקת רכב הזויה לגמרי (שכללה את הקונה - בחורה צעירה וארטיסטית, את אבא שלה הסוחר הממולח ("יש רעשים בבוקסות. וחייבים צבע. והמזגן. חבר שלי קנה כזאת בדיוק באלפיים שקל"), את חמיד המוסכניק שלהם מהשטחים ("ליד מודיעין"), ועופר, סוחר רכב ("חבר" במדים של חברת טרייד-אין מקומית). ואני, כמובן. גם אני הייתי שם. היה הזוי, אך לבסוף הלכנו זה לקראת זו עד שהחלטנו שיאללה בסדר ולחצנו ידיים. עכשיו תחזיקו לי אצבעות שלא יהיו חרטות ושינויים עד יום שישי, שהדואר יהיה פתוח, שהתור יהיה קצר ושהכסף יהיה מזומן.

* - מישהו יודע איך מאיימים על מעסיק נצלן במקרה של הלנת שכר? למי אפשר לפנות ואיפה להתלונן? אין לי סנטימנטים אליו ואני לא מוכנה שאף אחד ירוויח על חשבוני, במיוחד כשהוא משלם לי שכר מינימום ולא נותן שום תנאים. אני יודעת שהוא מלין שכר באופן עקבי מסטודנטים אחרים. אני נותנת לו הזדמנות ראשונה עד העשירי.

** - מישהו מבין בטלויזיות כאלה? לא יזיקו לי עצות והמלצות...