~

אני פוסחת על פסח. ועוברת ישר למה שחשוב באמת.

זה גוזל של דרור. הוא כנראה בן יום אחד, והוא נפל מהקן שלו קרוב מאוד למקום שבו הדרכתי היום. רצו לקרוא לי. כבר מכירים אותי.

הקן היה בחור קטן בעמוד גבוה של נדנדה, משהו כמו 6 מטר לשמיים. למזלו, הוא נפל במקום שרק מחכה שייפלו עליו, מרופד בחול בולם זעזועים כזה, של  מגרשי משחקים.

אז התקשרנו למשה שיביא סולם, וטיפסתי להחזיר אותו לקן. זה היה מסובך ומסוכן, אבל בסוף הצלחנו.

חצי שעה אחר כך הוא נפל משם שוב, ושוב הביאו אותו אלי. זהו. אז עכשיו הוא כאן.

אם הוא ישרוד עד הבוקר זה יהיה נס גדול. גוזלים של דרורים ידועים ככאלה שקשה מאוד להציל, ובטח כשהם כל כך קטנים.

הדרור הקודם שלי, שכמעט טבע בקערת המים של הגורה, היה הרבה יותר גדול, ומנוצה, והוא מת אחרי כמה ימים.

מצד שני, העובדה שהפצפון שרד את הנפילה הזו פעמיים היא נס כשלעצמה. רציתי לקרוא לו "זה שאין לו סיכוי", אבל זו קארמה רעה, אז אני לא קוראת לו בינתיים. רק מחזיקה אותו (כבר שעות) באגרוף קפוץ, שיהיה לו חם, ומאכילה (בהתחלה כל שעתיים כמו שאמרה לי עינת, אבל אז קראתי שצריך להאכיל במשך 12 שעות כל חצי שעה, אז המשכתי ככה עוד קצת).

בהאכלה של תשע וחצי הוא פתח את המקור לקראתי, וצייץ כשהשתהתי מדי בין ביס לביס (זה היה הציוץ הראשון ששמעתי ממנו!). זה היה סימן טוב ושמחתי לרגע: הנה הוא התחזק!. אבל גם עכשיו הוא מצייץ, עם כל נשימה ציוץ קטן כזה, חלש. וזה כבר לא סימן טוב. זה סימן שמשהו לא בסדר. באזור הזנב השחירו לו המכות, והזפק הקטנטן שלו נפוח. אני מקווה שלא האכלתי אותו יותר מדי.

אני לא אניח אותו הלילה. אם הוא ימות, שלפחות זה יהיה ביד שלי, החמה.

אם אתם ערים בואו לארח לי חברה ולשמוע עדכונים.

אם אתם הולכים לישון, תחשבו עלינו לרגע מחשבות טובות.

תשלחו לנו כוח להגיע לקצה השני של הלילה הזה.

נ.ב.

גוזלים צריכים קודם כל שיחממו אותם, במיוחד כשעוד אין להם נוצות. הם פגיעים מאוד ועדינים מאוד. אחר כך צריך לדאוג לאוכל שיש בו בסביבות 30% חלבון ו- 12% שומן, והשמרכיב העיקרי שלו הוא בשר (זה במקום החרקים שהם אמורים לקבל בטבע). האוכל של החתולה שלי מתאים בדיוק לפרמטרים האלה. אני משרה אותו במים עד שמתרכך ואז נותנת לפצפון עם מקל קטן, ישר לגרון. אחרי כל ביס אני מסתכלת שהוא בולע. בהמשך, אני אכין אוכל מורכב יותר, שיש בו גם ביצה וגם פירות וסידן, ואני מבטיחה לפרסם את המתכון, חמסה טפו.

(את מה שקרה אחר כך, אפשר לקרוא כאן.)