~

בתמונה הזו רואים רגל שבורה, אבל גם נפיחות נוראית בצד שמאל. כנראה פגיעה באיזה איבר פנימי. רואים גם את הדימומים הפנימיים באזור הזנב.

בלילה הוא מת, לידי, בקן נייר טואלט מחומם, וזהו.

לא כתבתי מיד כי הייתי עצובה. עכשיו אני כבר בסדר. 

זה היה גוזל שנולד ונפל וניצל. ביומיים שהיו לו בעולם הזה, הוא היה אהוב ומחובק יותר מכל ציפור אחרת.

אני שמחה שנקריתי בדרכו, ואני שמחה שהכרתי אותו. הוא לימד אותי דבר או שניים על עצמי ועל החיים, על סיכויים קלושים ותקווה.

עשיתי למענו כל מה שיכולתי. כל מה שאפשר היה לעשות.

אני שמחה שקישרו לכאן בעמוד הראשי. האיחולים והמחשבות שלכם חיזקו אותי בקרב על החיים שלו, ורציתי להגיד לכם תודה שהייתם איתי,

וגם שאני מצטערת.

כל אחד מאיתנו יכול לעשות רק כמיטב יכולתו, אבל לפעמים אנחנו שוכחים עד כמה היכולות שלנו מופלאות. אנחנו חייבים להשתדל תמיד למען מה שיקר בעניינו. אני משתדלת. לפעמים זה מצליח יותר (כמו עם שרול ביום העצמאות, שהחלים ועף לדרכו, או שלושת הפרגיות שאחרי מבצע ההצלה חיו פה בדשא כמה שנים טובות.  והיתה גם את לילי , שהיא אמנם לא ציפור, אבל היא בהחלט הפכה לחיה שמנה ומאושרת). לפעמים זה מצליח פחות.  

הסיכוי, גם כשהוא קלוש, שווה את כל המאמצים שבעולם.

זהו זה.

תם ונשלם הסיפור העצוב

על גוזל שנפל

ועל מה שחשוב.

למי שעקב והולך לבלי שוב:

אני מאחלת

שלום וכל טוב.

לית.