הפריחה בזמן הנכון היא קריטית, כותבת ליתוס בתזה שלה, ולכן התפתחו במהלך האבולוציה מסלולים גנטים מורכבים אשר מודדים את אורך היום ( או יותר נכון את אורך הלילה), מעריכים את הקור ואת משכו, את הזמינות של המים בקרקע, את הגיל (או יותר נכון את המרחק שבין הצמרת לשורשים) ועוד פרמטרים אחרים.
בחלק מהעצים הפריחה עולה בהמון אנרגיה, ליתוס מסבירה ומצטטת: "יש עצים שפורחים בכזו עוצמה, שהם יצטרכו לנוח שנה שלמה לפני שהם יוכלו לפרוח שוב".
ליתוס כותבת על עצים, אבל ברווחים שבין האותיות נדמה שאלה דווקא שעונים ביולוגיים אחרים, גנטיים, הורמונליים, אלה של אורך הלילה ושל תחושת הקור, שהיא כותבת עליהם.
פרחים בגינה.
נ.ב. ("קריאת רשות" של ויסלבה שימבורסקה).